|
|
עמוד:11
חברת יק " א , האחראית על בתי הספר במושבות הגליל ) . יק " א הייתה אגודה להתיישבות יהודים שהוקמה על ידי הברון מוריס הירש . סניפה בארץ הוקם כדי להחליף את פיק " א , האגודה שהקים הברון אדמונד רוטשילד כדי לתמוך במושבות הראשונות . ( לאחר דיונים מייגעים , הצליח ארליך לשכנע את הנהגת יק " א לקבל את דעתו . הוא לא המתין והחל בעצמו ללוות ליעדיהן את המורות לעברית שנשלחו להחליף את המורות לצרפתית . כך נקלע ארליך לאירוע יוצא דופן , בו נפגש פנים אל פנים עם ערבים נושאי נשק באמצע הלילה . האירוע האדיר את מעמדו והפך אותו לאגדה בעיני תלמידיו ובקרב השכנים הערבים והצ ' רקסים . הדבר קרה כאשר הלך ארליך בדרכו חזרה למסחה , לאחר שליווה למלחמיה ( מנחמיה היום ) מורה לעברית , שנועדה להחליף שם את המורה לצרפתית . על ההתרחשות במפגש הגורלי עם הערבים סיפר ארליך לעיתונאי הסופר זאב ולדימיר ז ' בוטינסקי , מכרו מהימים בהם שהה באודסה . אשר נתקל בז ' בוטינסקי ובפמלייתו , שבאו לביקור בארץ , בעת לכתו חזרה למסחה באותו לילה . המעשה הלהיב את דמיונו של ז ' בוטינסקי . הוא תיאר אותו בסיפור קצר ( שפורסם לראשונה ברוסית בעיתון "אודסקייה נובוסטי : (" " בן חיל הוא . בשבוע שעבר חוזר הוא ברגל לבדו ממלחמיה ומעשן סיגריה . פתאום מופיעים לקראתו שני פרשים בדואים . ראוהו , ירדו מסוסיהם ומחכים . הוא מוסיף ללכת בדרכו . לאחר חילופי ברכת שלום בערבית : מרחבה - מרחבתין , אומר לו הבדואי הקדמי : 'חווג ' ה , הב אש לסיגרתי '! זוהי פתיחה רגילה , נוסחת הקדמה לשוד בדואי , ואילו המורה שלף מכיסו אקדח גדול , הכניס לתוך קנהו את סיגריתו , ועל מגש שכזה תקע אותו ממש אל תחת אפו של הבדואי : הא לך אש ! והדבר כל כך מצא חן בעיני הבדואים עד כי שניהם החלו צוחקים , הביטו זה בזה , עלו לאטם על סוסיהם והמשיכו את דרכם לאטם מתוך נדנוד ראש מלא דרך ארץ . " לאחר הפגישה הלילית על אם הדרך , הזמין ארליך את ז ' בוטינסקי להתארח בביתו " . במסחה שלרגלי התבור נכנסתי לבית המורה , בחור כארז לקומה ולרוחב כתפיים , " כתב ז ' בוטינסקי באוטוביוגרפיה שלו . המורה ארליך לא הסתפק בדאגה לחינוך תלמידיו . הוא החל לקחת חלק פעיל בחיי המושבה והפך למנהיג חברתי . הדאיג אותו מצבו הביטחוני של הכפר המוקף אוכלוסיה מאיימת . בהעדר כוח עבודה יהודי , נאלצו האיכרים להישען על שכניהם הערבים . ביום נמסרה העבודה בשדות לידי אריסים ערבים שנקראו 'חראתים . ' אלה נהגו לשהות יומם וליל בחצרות האיכרים , עם בני משפחותיהם הנגועים במחלות שונות . בלילה הופקדה השמירה בידי ראשי השבטים הערבים השכנים שנטו אוהליהם באזור . תמורת תשלום נאה , שקיבלו כדמי 'פרוטקשן , ' ניאותו בני השבטים לשמור על המושבה הקטנה , במקום לתקוף ולשדוד אותה . אשר ארליך רצה לגרש את הערבים מהכפר ולא להיעזר עוד בהם בעבודה ובשמירה . לכן החליט להביא לכפר פועלים עברים כדי למלא את מקומם . הוא יצא בגפו רכוב על סוס ליפו , לאסיפה כללית של "פועלי ציון " שהתכנסה בנווה שלום . כשהגיע לשם , באמצע נאומו של הדובר האחרון , ביקש בדחיפות את רשות הדיבור , שלא על פי סדר היום . הוא סיפר לנאספים על הסכנה הגדולה בה שרויות המושבות הבודדות בגליל . אחד הנוכחים , יצחק שרפמן מבית גן , תיאר את המעמד בזיכרונותיו :
|
|