|
|
עמוד:10
שכפתה עלי הבהייה כתבתי את הסיפור הזה . אבל משנכתב , חזרתי וקראתי בו . בן רגע השמדתי את כתב היד . כיום , אפילו איני מסוגל להיזכר בהיקפו . אכתוב חופשי , בטוח שהסיפור הזה אינו נוגע אלא לי בלבד . לאמיתו של דבר , הוא יכול היה להסתכם בעשר מלים . זה מה שעושה אותו לנורא כל כך . יש עשר מלים שאוכל לומר . כנגד המלים האלו החזקתי מעמד לאורך תשע שנים . אבל הבוקר , הוא ה 8 באוקטובר ( להפתעתי כרגע נוכחתי בדבר ) ועל כן מציין פחות או יותר את יום הולדתו של הראשון מבין הימים האלה , כמעט בטוח אני כי המלים , שלא צריכות היו להיכתב , אכן ייכתבו . מזה חודשים רבים נדמה לי שהגעתי לכלל החלטה . לאירועים האלה יש עדים אחדים , אף כי רק אחד , אך המהימן שבכולם , ראה את האמת בחטף . לעתים - תחילה תכופות , אחר כך פחות - הייתי מטלפן לדירה שבה התרחשו הדברים . אני עצמי גרתי באותה דירה , ברח ... ' מספר . 15 נדמה לי שאחותה של האשה הצעירה עוד המשיכה להתגורר שם איזה זמן . מה עלה בגורלה ? היא חייתה , כפי שנהנתה לומר , מאהבהבים . אני משער שמתה . כל כוח הרצון , כל עוצמת החיים ניתנו לאחותה . המשפחה , מרקע בורגני , שקעה בצרות . האב נהרג ב ; 1916 האם , שהמשיכה לנהל בית חרושת לעיבוד עורות , התרוששה בלי להרגיש . לאחר שנישאה בשנית למגדל בהמות , עזבו יום אחד את שני המפעלים שלהם וקנו חנות יין באחד מרחובות הרובע ה . 15 שם כנראה הפסידו את שארית כספם . עקרונית , חלק מבית החרושת שייך היה לשתי הבנות . מריבות על הכסף היו לא אחת סוערות ביותר . יש לדייק ולומר כי לאורך השנים הוציאה מרת ב . הון קטן על בריאותה של הבת הבכורה , סכומים
|
|