|
|
עמוד:9
מבוא אין לד דבר שיהא מסוכן יותר במחקר מאשר הדיון המצומצם בתקופה מתקופות הספרות . כל עיון בבעיות התחלותיה של תקופה אי אפשר שלא יביאנו אל העיון בתנאים שפתחו פתח לאותן התחלות . כל תקופה ששינויים מרחיקי לכת מתחוללים בקרבה , אווירתה עכורה וגבולותיה מטושטשים . כמעט שאי אפשר , ברוב המקרים , להיאחז בנקודה מסוימת , גלויה לעין , ולראות בה את התחלתה של תקופה , בלי לחזור ולעקוב לאחר מכן אחר שורשיה של זו עצמה . ואילו גם כך עשוי המעיין להיות נבוך בסבכן של מגמות מבלבלות , הפושטות צורה ולובשות צורה בגלגולים מגלגולים שונים . עיון מעין זה מסוכן הוא שבעתיים דווקא , משום שההיסטוריה האנושית — שהאומנות היא ביטויה האבטנטי ביותר —פלאית היא ומפתיעה היא בכל תהפוכותיה . חוקר שאיננו נזהר זהירות תמידית וקפדנית בהליכותיו , חזקה עליו שיילכד בקסמה . אם רק נניח שמגמות מסוימות ממגמות הספרות המודרנית מקורן במאה הי"ז , או שנציגיה של זו פנו ביודעים אל נוכח פני עבר זה , עובדה זו בלבד יש בה כדי לחייב עיון מעמיק בתולדות הימים ההם על כל פרטיהן . החברה של המאה הי"ז' שהאנארכיה שהשתוללה במאה שקדמה לה הביאתה לידי יגע של יאוש , השלימה עם מערכת החוקים של המשטר המונארכי ונכנעה לםיםמות 'הגדלות הלאומית . ' ה'ראציר , העיון השכלי , משל בכיפה — אם גם צומצמו במקצת גבולות ממלכתו . בשלהי המאה הי"ז ניסה ה'ראציו' לחתור חתירה תחת יסודות האמונה , אף על פי שזו נמנתה עוד בתקופה זו עם עמודי התווך של החברה . האומנות עצמה השתעבדה לעקרון ה'אמת' והפכה להיות מופשטת . השפה החיה קיפחה את האלמנט המוחשי שלה . האם
|
|