|
|
עמוד:13
נרקיסיזם ואידיאליזציה האהבה , המושרשת באיווי ובעונג - הגם שהיא יכולה להימנע מהם במציאות , להציתם באופן סמלי או דימיוני בלבד , - מולכת , כמוסכם , בין שתי גדות הנרקיסיזם והאידיאליזציה . הוד מעלתו האני משליך ומפאר עצמו , או מהפרק לחתיכות ושוקע , בעודנו משתקף באחר מאודר : [ idealise ] נשגב , מי ישווה לו , ראוי ( לי (? כשם שעלול אני לא להיות ראוי לו , ואף על פי כן נוצר למען איחודנו שאינו בר פיצול . כל שיחי האהבה עסקו בנרקיסיזם , וכוננו עצמם כצפני ערכים חיוביים , אידיאליים . תיאולוגיות וספרויות , מעבר לחטא ולדמויות השטניות , מזמינות אותנו לתחום בתוך האהבה את הטריטוריה הסגולית לנו , להיבנות כסגוליים , כדי לחרוג מעצמנו כלפי אחר נשגב , מטפורה או מטונימיה של הטוב הריבון . מאחר שאנו חסרים כיום את הסגולי , עטויי אבייקציות למכביר , ומאחר שציוני הדרך שהבטיחו עלייה לעבר הטוב התגלו כמפוקפקים , יש לנו משברי אהבה . נדבר גלויות . חסכי אהבה . צפני אהבה חדשים יהיו לנו , אדרבה , בחבלים הללו שבהם מצטיירת מפה חדשה של סגוליות ללא בעלות , מקום שאידיאליזציות חדשות , ארעיות לעד , ועם זאת תקפות ברגע ההווה , שובות אותנו . על כך מדברים על הספות , קהילות שוליים תרות אחריהם בפרשן מן המוסר הרשמי - ילדים , נשים , בני אותו מין , זוגות הטרוסקסואליים , לבסוף ( הכי מחפירים , משום שהכי בלתי צפויים . ( בטרם ניווכח כי מגוון ההיסטוריה , הסיפורים , מסתיר כמיהות חסינות וקבועות . אוניברסליות ? מערביות על כל פנים , שכן הללו יהיו גבולות מסענו . אהבה כהשאה , אהבות העברה [ transfen ] הניסיון המאוהב קושר לבלתי הפרד את הסמלי ( האסור , בר ההבחנה , בר החשיבה , ( הדימיוני ( מה שהאני משווה ברוחו כדי להחזיק מעמד ולהתפתח ) והממשי ( הבלתי אפשרי שבו הריגושים שואפים לכל , ואין מי שיתחשב בעובדה שאני חלק ותו לא . ( המציאות , הנחנקת בתוך גרעין הדוק זה , נעלמת : אינני מתחשב בה , ואני מפנה אותה , אם אני חושב עליה , לאחד משלושת המערכים האחרים . פירושו של דבר , שבאהבה אינני חדל לשגות ביחס למציאות . מן הטעות עד להזיה , עלולה אולי ההונאה לחפוף לשיחי , אך בבטחה לתשוקותי : ההונאה - תנאי להתענגות ? כל הפילוסופיות של המחשבה , מאפלטון עד לדקארט , קאנט והגל , המכוונות להבטיח לניסיון המאוהב אחיזה במציאות , גדעו ממנו את מועקתו , כדי לצמצמו למסע חניכה המופח על ידי הטוב העליון או הרוח המוחלטת . התיאולוגיה בלבד , ובעיקר במדוחיה המיסטיים , מניחה לעצמה להיסחף
|
|