|
|
עמוד:357
תפיסת פיתוח שונה תלווה ב"תרבות פיתוח" שונה . כאן ברצוני להתייחס בעיקר ליחס של חלקים גדולים באליטה הישראלית לעולם השלישי , זה הפנימי וזה החיצוני כאחד . כיום , כאמור , הדברים הגיעו לידי כך שכל קשר שאנו קושרים עם אוכלוסיה חדשה הופך להיות עד מהרה קשר מעמדי . המלחמות שנתנו בידינו שליטה על אוכלוסיות שכנות היתרגמו במהירות להרחבה כמו טבעית של המסגרת החברתית הבלתי שוויונית הפנימית שלנו . כדי לשנות זאת צריך למוטט את הבסיס האידיאולוגי והמעשי לאבחנה הנהוגה אצלנו בין התרבות האירופית "המתקדמת" ובין התרבות המזרחית "הנחשלת . " התייחסותם של אשכנזים אל מזרחים כאל "נחשלים" איננה אלא הגירסא הפנים יהודית של ההתייחסות השלילית מצד האירופים , ככלל , אל התרבות ו"המנטאליות" המזרחיים , ככלל . תרבות הפיתוח הנוכחית מתבססת על אבחנה בין עבודות "מכובדות" ובין עבודות " שחורות" המיועדות למזרחים ו / אר לערבים , כמו גם על האבחנה בין שכר המאפשר רמת חיים "אירופית" או "אמריקאית" " ) אחרת הם ירדו מן הארץ ( " לבין שכר נמוך המוצדק בכך ש '" הם' —מזרחים , פלסטינים — רגילים להסתפק במועט . " מבחינה זו חשוב לציין כי מזרחים ופלסטינים מצאו —ומוצאים —את עצמם לעתים קרובות במעמד דומה . תהליכי הפרולטריזציה של העולים המזרחים הקבילו , במידה רבה , לאלה של הפלסטינים שנותרו ב 948 ו בתחומי המדינה —גם אם התנהלו במסלולים שונים ; הפרולטריזציה של המזרחים התרחשה במסגרת של תכנית פיתוח לאומית אשר הביאה את התעסוקה אליהם — בעיקר בעיירות הפיתוח — בעוד שהערבים נאלצו לחפש לעצמם את הגומחות שפתח התיעוש המהיר , בעיקר בבניין ובשירותים עירוניים . לאחר כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה לא התקשו המעסיקים הישראליים , שכבר למדו לפעול על בסיס חלוקת עבודה עדתית ולאומית , לעכל מאגר גדול חדש של פועלים זולים — ובאותן עבודות ממש בהן הועסקו עד לאותו זמן מזרחים ופלסטינים ישראלים , ואשר היו כבר מסווגות במוצהר כ"עבודות שחורות . " כיום , מזרחים רבים מתחככים עם פלסטינים במרחב משקי אחד : יש שמזרחים / יות ופלסטינים / יות עובדים / ות זה לצד זה וזו לצד זו , כמו בקווי הייצור בטקסטיל או במפעלי המזון , ויש שהם עובדים באותם הענפים אך באתרים שונים—כמו בענפי השירותים השונים . במקרים רבים נכנסו פלסטינים לעבוד במקום בו עבדו מזרחים — אם במקומם של מזרחים אשר ניצלו את הפרוספריטי שלאחר מלחמת ששת הימים כדי לעבור לעבודות מכניסות יותר , אם במקומם של מזרחים שמצאו לעצמם מקום במנגנון המדינתי—מצבא הקבע ועד למערכת הרווחה — שהתרחב מאוד באותן שנים , ואם במקומם של צעירים מזרחים אשר , בראותם ש"העבודה השחורה" של הוריהם לא הובילה אותם לשום מקום , מעדיפים שלא להיכנס כלל לשוק העבודה המאורגן , והופכים בכך למה שמשרדי הממשלה מגדירים כ"נוער שוליים" — וזאת כדי שלא לעבוד "כמו ערבים . " לבסוף , יש גם שכבה של מזרחים אשר , בדומה לאשכנזים רבים , הפכו למעסיקיהם של פלסטינים , בעיקר בעבודות בהם עבדו הם עצמם עד 1967 —כמו , למשל , בשרות המושבים . שינוי הבסיס האידיאולוגי עליו מתבססת כיום חלוקת העבודה המעמדית בין מזרחים ובין אשכנזים הוא שלב חיוני לקראת שינוי ההתייחסות של הפלסטינים כאל מאגר כוח עבודה זול . בהקשר זה ראוי לציין את הניכור הקיים בישראל בין חלקים של מה שקרוי "מחנה השלום" ובין אלה הנאבקים לשנות את דפוסי חלוקת העבודה העדתית . פעילי "מחנה השלום" הממסדי באים ברובם משורות האליטה הפוליטית ניהולית ונהנו מפירותיה של
|
|