|
|
עמוד:263
ביותר שכסכסוך טוטאלי מתמשך , רוב החוקרים החיים כמצב , מחוייבים פוליטית לקונסנזוס הלאומי של אקסקלוסיביות יהודית —ואולי אין אפשרות אלא שכך יהיה . בנקודה זו הערתו של קרל דויטש מאוד קולעת : "המחקר הסוציולוגי הישראלי הוא עדיין בשלב שבו הוא דומה לעבודתו של וטרינר ישר וחרוץ שמטופליו אינם מדברים" ( אצל . ( Krausz , 1985 : 4 מה שחסר , לדעתי , הוא לא רק שערבים בישראל יכתבו וידברו על ערבים בישראל —אלא על החברה הישראלית בכללותה —שהם חלק ממנה —מנקודת המבט של החיה שאותה מנתחים . קטיגוריית מחקר . ( 5 ) הקטיגוריה החמישית משלבת את האיפיון של התצורה החברתית הישראלית , את הערבים בתוכה ואת תהליך הסכסוך במסגרת אנאליטית מאוחדת —דהיינו — מודל החברה המתנחלת קולוניאלית . העובדה שהמודל הזה ידוע היטב בישראל אבל כמעט שאין סוציולוגים העובדים בא ^ העושים בו שימוש , היא בעלת משמעות . גישה זו אינה מקבלת את ההנחות האידיאולוגיות הבסיסיות של הציונות באופן בלתי ביקורתי , כמקובל בזרמים העיקריים של הסוציולוגיה הישראלית . בהמשך המאמר יודגם יישום של גישה משולבת כזו . הטענה של תומפסון ( Thompson , 1963 ) נגד צורת הטיפול של הסוציולוגיה במושג " המעמד , " כאילו הוא "דבר , " אובייקט א היסטורי , במקום לתפוס אותו כיחס הדדי , מתאימה מאוד גם לחקר סכסוכים לאומיים מתמשכים . "היישוב" ( החכרה הישראלית יהודית ) והחברה הפלסטינית אינן שתי "קטיגוריות" בלתי תלויות , או "מבנים , " שלומדים אותן בנבדל , ואז מחברים ביניהן . צריך לראותן כמעצבות ויוצרות מחדש אחת את השנייה דרך התהליך ההיסטורי של הסכסוך . "מבנה , " "תהליך" ו"סכסוך" כרוכים זה בזה . גישה דומה נחוצה גם , אך לא ננקטה , בסוציולוגיה הישראלית , ללימוד הסכסוכים והמתחים בתוך החברה הישראלית . הראינו כבר כיצד היחסים בין הצבא והכלכלה , או הפוליטיקה , נחקרו בלי התייחסות לאילוצים הקונקרטיים שמטיל תהליך הסכסוך . באותו אופן , המחקר על סכסוכים כין קבוצות בתוך ישראל מפריד כל סכסוך בפני עצמו , במקום להתמקד על היחסים ההדדיים ביניהם . מעל לכל , המחקרים אינם מייחסים את הסכסוכים האחרים , הפנים חברתיים , לסכסוך הישראלי ערבי שהוא דטרמיננט העל של כל המערכת . המחקרים הביקורתיים של סמוחה ( 1978 ) ושל סבירסקי ( 1981 ) הן הדוגמאות הטובות ביותר למגבלות אלה . סמוחה מתאר את היחסים בין יהודים וערבים ( אבל רק בגבולות שלפני , ( 1967 מזרחים ומערבים ודתיים וחילוניים , אבל אינו קושר בין מערכות היחסים , גם אין הוא מנסה לבדוק קורלציות ביניהם לבין תהליך הסכסוך הישראלי ערבי , שהוא בעל החשיבות המכרעת . סבירסקי משתמש בפרנק , בוולרשטיין ובהכטר לפיתוח מודל תלות של חלוקת העבודה בין יהודים מזרחים ומערבים , אבל אפילו אינו מזכיר את הערבים בישראל : כיצד מעמדם משפיע על יחסי מזרחים מערבים או כיצד מהלכו הכולל של הסכסוך הישראלי ערבי השפיע על מעמדם של היהודים המזרחים במדינה היהודית . סכסוך , מבנה ותהליך — המקרה של קרקע והתנחלות להלן אדגים את הגישה המשולבת תוך הצגת האופן שבו עיצב הסכסוך פן מרכזי בהוויה החברתית הישראלית—דפוסי הבעלות הקרקעית וההתיישבות למיניהם . פן מכריע בהפיכתה של פלסטינה ליהודית , בעיקבות מלחמת , 1948 היה תפיסת החזקה על אדמה וההתנחלות עליה . הדרך היחידה שבה יכלה להתפתח הקולוניזציה היהודית לפני 1948
|
|