|
|
עמוד:198
עקב הדומינאנטיות המוצקה של האשכנזים בתחומי הכלכלה . התרבות והפוליטיקה , תחושות קיפוח ותלונות אינם מיתרגמות למחלוקות ומאבקים . מצב זה מסלף את מהות המשטר הדמוקרטי שבו אמורות להיתמודד תביעות חברתיות שונות זו עם זו . עקב הדומינאנטיות האשכנזית בישראל ובתפוצות , כל מה שניתן לקוות לו באופן מציאותי הוא למעט יותר שוויוניות בחלוקה העדתית של המשאבים . הבעייה העיקרית היא תנאי החיים של מעמד העובדים המזרחי . סוגיות חשובות אחרות הינן מידת שילובם של מזרחים בעמדות כוח פוליטיות , ומידת הביטוי הניתן לתרבות המזרחית . ריפורמות בתחומים אלה לא יבטלו את הדומינאנטיות האשכנזית , אך הן עשויות לעשותה לנסבלת יותר . יחסי יהודים ערבים בישראל מהווים את השסע החמור ביותר בחברה . הדומינאנטיות היהודית היא מוחלטת , והיא ממוסדת באופן חברתי ורישמי , למעשה ולהלכה . למרות המשטר הדמוקרטי מתקיימת בישראל רודנות של הרוב . בעיית המיעוט הערבי בישראל קשה במיוחד בגלל הצביון הדמוקרטי אתני של המדינה ובגלל השאלה הפלסטינית . כל עוד המדינה נשארת יהודית ומחוייבת לציונות אין הערבים יכולים להנות בה משוויון מלא ואין הם יכולים להזדהות עימה . כל עוד נמשך הסכסוך עם העולם הערבי מוסיפים הערבים בישראל לסבול מאי אמון מצד היהודים והמדינה . למרות זאת , ניתן לצמצם את מימדי הבעייה באמצעות מדיניות שתגוון את הסמלים הממלכתיים והציבוריים , תחלק בצורה שוויונית יותר את המשאבים , תהיה מחוייבת יותר לזכויות הפרט , תעניק לערבים מעמד של מיעוט לאומי פלסטיני , ותשלב את הערבים בפוליטיקה הפרלמנטארית הקואליציונית . כל הריפורמות הללו ניתנות ליישום בלי לוותר בהכרח על האופי היהודי ציוני של המדינה . מימוש הצעדים הללו לא יבטל בעתיד הנראה לעין את שני מאפייני הקבע של החברה הישראלית . המאפיין הראשון הוא מה שאני מגדיר בהירארכיה אתנית של המבנה החברתי הישראלי . בהירארכיה זו ניצבים האשכנזים בראש הסולם , המזרחים מתחתם אך הרחק מהם , הערבים אזרחי ישראל בתחתית , והפלסטינים בגדה וברצועה בתחתית של התחתית . נסיגת ישראל מהשטחים והקמת ישות פלסטינית נפרדת עשויות להרחיק את תושבי השטחים מהבסיס התחתון של הפירמידה , ובכך להרע במידת מה את מעמדם היחסי של המזרחים והערבים הישראלים . המאפיין השני הוא המשטר של מדינת ישראל שאני מגדירו כדמוקרטיה אתנית , דמוקרטיה באיכות נמוכה . ישראל המוגדרת כמדינתו של העם היהודי תוסיף לתת העדפה ליהודים , ולא תוכל להתפתח לדמוקרטיה ליברלית , חילונית ושוויונית עבור כל אזרחיה . ישראל כזו לא תיהפך לחברה פלורליסטית אמיתית , שבה הקבוצות הלא שולטות , כמו המזרחים והערבים , לא יצטרכו לשלם מחיר כבד על הזכות להיות שונים . כל עוד תתקיים הדמוקרטיה האתנית הם ימשיכו לשלם בהתבטלות עצמית , בטמיעה ובמאמץ רב כדי להתגבר על האפליה והדחייה . אף כי ההצעות המועלות כאן הן מתונות למדי , נראה כי לא ניתן יהיה לממשן במסגרת החברתית והמדינית הקיימת בישראל כיום . כדי לבצע את התמורות המוצעות , מוגבלות וחלקיות ככל שהן , יש לחדש את פני הציונות . הזרמים הקלאסיים של עבודה , רביזיוניזם וציונות דתית , אינם יכולים להתמודד עם הכורח לקבל את המזרחים באופן שוויוני , ולהסכין לקיומם של ערביי ישראל כמרכיב שווה , קבוע ובלתי נפרד של החברה . אין הם יכולים לעמוד במשימה של כיוון מחדש של ישראל עם הפנים למזרח התיכון , מבלי לאבד בהכרח את זיקותיה למערב . זרמים ישנים אלה של הציונות גם אינם יכולים לכבד
|
|