|
|
עמוד:133
המזרחים , את אחד התנאים להתפתחותו של גורם אחר , החברות הקבלניות והפינאנסיות . ראינו כי עלייה זו סיפקה את עיקר כוח העבודה לעבודות בניין , בעוד רמת הדיור שלה עצמה היתה הנמוכה ביותר . ראינו כי מפעלי שיכון , בנייה ופינאנסים התרחבו וצברו רווחים כתוצאה מהביקוש הגובר , כוח העבודה הזול והמימון הממשלתי . ראינו גם כי מדיניות הממשלה איפשרה רווחיות נאה לכל הגורמים הפרטיים ( כולל הסקטור ההסתדרותי ) תוך שמירה על רמה נמוכה בבנייה הציבורית המיועדת לאוכלוסיה שאינה יכולה לעמוד בתנאי "השוק החופשי . " כתוצאה ממדיניות שיטתית זו זכתה , אמנם , העלייה המזרחית בקורת גג , אך בצורה ששיקפה את מעמדה הנחות ואף גרמה להרגשתו , הן בדור העולה והן אצל בניו ובנותיו . התעשייה פיתוחה של התעשייה בישראל החל מאוחר יחסית . גרעין תעשייתי ראשון הוקם ופותח כבר בשנות העשרים והשלושים — וזכה להתרחבות ניכרת בתקופת מלחמת העולם השנייה . אלא שזו היתה תעשייה המאופיינת על ידי פיצול למפעלים רבים וקטנים , העוסקים בשלבי גימור שונים , ללא תשתית של תעשיות ושירותי יסוד , ללא הגנה ממשלתית , ובעיקר , ללא מקורות השקעה רציניים . ( ר' מרכוס , Nathan , Gass & Creamer : 1954 ; 1946 אטינגר , . ( 1947 עם הקמת המדינה , לא היוותה התעשייה אפיק רציני לקליטת העלייה הגדולה שהחלה לזרום ארצה . בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה לא התרחש פיתוח תעשייתי רציני . חלה אפילו ירידה מסויימת בשיעור המועסקים בתעשייה ובחלקה בתפוקה הכוללת . בין השנים 1949 ל 1953 קיבלה התעשייה ( כולל מיכרות ומחצבים ) רק 11 % מתקציב הפיתוח הממשלתי ( משרד ראש הממשלה , . ( 413 : 1968 אלה הן שנות השיא של ההשקעות בחקלאות ובבניין , כענפי פיתוח וקליטה מרכזיים . יש לציין , כי יתרונם של ענפים אלה נבע לא רק משיקולים של אספקת צרכים בסיסיים כמזון ודיור לעולים הרבים r פיתוח תעשייתי דרש ייבוא של מכונות , חומרי גלם ומוצרים חצי מוגמרים תמורת מטבע זר בכמויות שלא היו בהישג יד באותה תקופה . ההשקעות בתעשייה התחילו לגדול רק מאמצע שנות החמישים ואילך . ב 1954 וב 1955 הופנו \ 6 ^ 0 מתקציב הפיתוח לתעשייה , וב 19 % > — 1959 / 1956 ( שם , . ( 414 כספי השילומים מגרמניה שהחלו להגיע באותן שנים נתנו דחיפה לפיתוח התעשייתי : בין השנים 1955 ל 1958 כיסו כספים אלה 17 . 59 $ ) מכל ייבוא המכונות ארצה ( שם , . ( 418 שינוי החוק לעידוד השקעות הון ב 1959 והקמת הבנק לפיתוח התעשייה שנה קודם לכן תרמו תרומה חשובה גם הם . מאחורי כל אלה עמדה ההכרה כי הפיתוח החקלאי הגיע לנקודת רווייה , ואינו יכול להוות פתרון לקליטת תוספת כוח אדם למשק , וכן ההכרה כי רק פיתוח תעשייתי יכול להביא לצימצום הגרעון המסחרי של המדינה ( שם , . ( 396 משהתגבשה הכרה זו , הפכה הממשלה לגורם מכריע בפיתוח התעשייתי עקב שליטתה בזרם ייבוא ההון . הממשלה סיפקה הגנה נגד ייבוא מתחרה , העניקה הלוואות לפיתוח ולהון חוזר בריבית נמוכה , מימנה את הייצוא , ביצעה פיתוח תשתית לתעשייה , פיתחה רשת חינוך מקצועי , וגם עסקה ישירות בייצור ( שם , ; 396 אהרוני 1976 : פרק . ( 'ז מאמץ מרוכז זה נשא פרי החל מסוף שנות החמישים . דו"ח ממשלתי רואה בשנת 1959 את
|
|