|
|
עמוד:12
יחד עם זאת תנועת העבודה השכילה לפתח מכאניזם של "שמרנות מהפכנית" — יכולת ספיגה של שינויים תוך שימור היסודות הקיימים . גם זו כמובן קטיגוריה סוציולוגית שיש לה מקבילה אידיאולוגית : סוציאליזם קונסטרוקטיביסטי . קטיגוריה זו היא אף ההסבר , ובמובלע ההצדקה , למעבר מסוציאליזם לממלכתיות . סוציאליזם , או בלשון המועדפת בסוציולוגיה המערכתית , אוטופיזם חלוצי , הוא אידיאולוגיה ההולמת קהילה צעירה וקטנה , אך משזו האחרונה מתבגרת וגדלה היא משילה חינחוני ילדות אלה ויכולה לתפקד כמערכת חברתית לכל דבר . לבסוף , יצויין כי לא רק ציונות וממלכתיות היו כאן אלא אף יותר מקורטוב של " אשכנזיות . " כך עולה מניתוח קליטת העלייה המזרחית אצל אייזנשטאדט . שורה של הנחות וטענות בעבודתו שלימים יתבררו כבעייתיות ונעמוד עליהן בהמשך . נדגיש עתה רק כי ה"קליטה" שמדובר בה היתה מבוססת על שני יסודות — האחד הוא שעל המזרחים " המסורתיים" לוותר על זהותם התרבותית ; והשני , המשלים , שאם אך ייאותו להיטמע בתרבות הישראלית ה"מודרנית" אזי "ייסגר הפער העדתי . " ודוק , לא נבחנה שאלת המפגש בין שתי הקבוצות , אלא רק שאלת נכונות הקבוצה ה"אחרת" — שהוגדרה כקטיגוריה תרבותית — להיטמע בקרב הקולטים . כן לא נבחנה שאלת המבנה הכלכלי חברתי וניגודי האינטרסים הגלומים בו ( מי שולט באמצעים וכיצד הוא משתמש בהם ) אלא הונח ( בהמשך לדימויי החלוציות והממלכתיות ) כי הקולטים , המדינה , מייצגים את טובת הכלל . אף כי הסוציולוגיה הממסדית הישראלית לא דגלה במוצהר באי שוויון , 4 היא בהחלט סיפקה תימוכין לחברה שהלכה ונהייתה בלתי שוויונית . את ההיסטוריה של האסכולה המערכתית בסוציולוגיה הישראלית ניתן לחלק לשלוש תקופות . התקופה הראשונה נידונה לעיל . זוהי תקופת היווצרותה ושליטתה הבלעדית , המקבילה לתקופת ההגמוניה של מפא"י ( על המשכיה ) בפוליטיקה הישראלית . תקופה זו נמשכה מ 1948 / 9 וער המשבר שלאחר מלחמת אוקטובר . 1973 היצירה הייצוגית של תקופה זו היא סיפרו האמור של אייזנשטאדט ( ר' גם אייזנשטאדט ואחרים , עורכים , . ( 1969 התקופה השנייה בתולדות האסכולה נמשכה בערך מתחילת שנות השבעים ועד המהפך של , 1977 שבו איבדה תנועת העבודה את השלטון ואת מעמדה כעמוד התווך של הפוליטיקה הישראלית . התקופה השלישית בתולדות האסכולה היא זו שלאחר הנפילה — שלב אובדן השליטה וההגמוניה של תנועת העבודה . התקופה השנייה בהיסטוריה של האסכולה —שניתן לכנותה תקופת "הפונקציונליזם המשופר" n ^ snnn— ( revised functionalism ) בנסיונות לרוויזיה תיאורטית שהיוו מקבילה אינטלקטואלית לנפתולי ההישרדות של המערך נוכח סימני המשבר המתרקם סביבו . כשם שבתנועת העבודה הלך והתעצם הפער בין האידיאולוגיה המוצהרת לבין הפרקטיקה הפוליטית , כך בסוציולוגיה הממסדית הלך וגבר הצורך לגשר בין החד גוניות התיאורטית לבין הרב גוניות החברתית . נעשה ניסיון ליצור גישור כזה באמצעות הוספת רמות ניתוח נמוכות יותר מרמת המערכת הכללית , תוך תקווה שכך תגלה הסוציולוגיה מידה רבה יותר של דינמיות ורגישות . אך למעשה לא הצליחה הסוציולוגיה הממסדית להשתחרר ממיטת הסדום שהציע עבורה אייזנשטאדט . שתי דוגמאות ימחישו את ההתפתחויות הללו . דוגמה אחת היא מתחום האנתרופולוגיה החברתית . זהו תחום שנוצר בארץ בשנות השישים תחת השפעה ישירה של אסכולת מאנצ'סטר הבריטית ( ר' Handelman and . ( Shokeid , 1988 / 9 ; 1975 , Deshen מייצגיה של גישה זו בארץ , כגון משה שוקד
|
|