|
|
עמוד:ז
משיחיות ומציאות מאת נתן רוטנשטרייך נא ] ניתן לומר שהרמן כהן הוא אחרון הפילוסופים של היהדות בתקופה החדשה , אשר פירושה ליהדות מעמיד את מהותה על שיטת מוסר או על עמדת יסוד שהיא מוסרית כולה . בשלשלת המחשבה היהודית בעת החדשה מצויים טיפוסים שונים של הפירוש הזה של היהדות מזווית הראייה של המוסר . כהן ממשיך את הכיוון , אך נותן לו דגש משלו התלוי במפורש במסורת של קאנט , אף כי כהן מפליג מעבר לקאנט . לעמדתו יש משמעות פילוסופית , אך היו לה גם ביטויים במלחמת הדעות והזרמים של זמנו , וביניהם תוצאות שלמצער בעיני דור זה שלאחר השואה וקיום מדינת ישראל נראות מתמיהות , אם לא למעלה מזה . דומה שצבי וויסלבסקי , כשבחר את המאמרים שנכללו בקובץ זה , ביקש לתת דיוקן שלם של כהן ותקופתו ומשום כך כלל במבחר גם דברים רחוקים מרוחנו ושההיסטוריה טפחה על פניהם . את משקלה של המוסריות , עוד קודם שאופינה לפרטיה , מוצא כהן אפילו בסגנון הנביאים , באומנות הדיבור שלהם . בעיית הדת , שהיא מרכזית , כמובן , בהשקפה הנבואית וביהדות כולה , נתפסת מזווית ראייה של המוסר ( עמ' c ( 4 אכן , כהן מבליט עובדת יסוד והיא , שדת מושג רחב הוא ; מזווית ראייה של תולדות הדתות או מחקר השוואתי של הדת נכללו בדת טיפוסים שונים של גישה לעולם , לרבות המיתוס . הוא ביקש אפוא להעמיד על ההבדל הסגולי בין היהדות כדת לבין אותן הגישות , אשר על דרך החקר הנויטראלי הן קרויות דת . הקו הסגולי המבדיל בין היהדות לבין המיתוס הוא במוסר , אך במקביל לכך ברעיון של ייחודו של אלוהים : בראיית הייחוד הזה 'כי אנכי אל ואין עוד' ( ישעיהו מו , ט ) עולה הייחוד של היהדות , ועל דרך של צירוף לשוני נוכל לבטאו לאמור : ייחוד האל הוא הקובע את ייחודה של היהדות . ייחוד זה מבדיל בין הווייתו ומהותו של אלוהים ובין כל הוויה אחרת ( עמ' — ( 5 ואחת השאלות המרכזיות העומדות בהקשר זה בפני כהן היא פענוח הקשר בין השקפה דתית רוויית מוסריות לבין השקפה דתית הדבקה ברעיון הייחוד . האל היחיד אינו בבואת האדם — והשמירה על המרחק בין מעמדו של האל ומהותו לבין האדם ומקומו בעולם היא צד שני של הרעיון של הייחוד . מכאן משתמעת ההסתייגות מכל טשטוש תחומים בין אלוהים לעולם ( הביקורת נגד הפאנתיאיזם , 1 מראי המקומות בפנים הם לאסופת החיבורים שבקובץ זה .
|
|