|
|
עמוד:13
שרובם חול' ובמקום צמצומה שם גדולתה — הגלים האדירים של חיי החול לא ישטפוה ולא יגרפוה . חלוקת רשויות זו , תחומי עשייה והשפעה אלה , שמוצאים אנו דוגמתם אצל כמה עמים אחרים בתקופות שונות של התולדה האנושית — לשון הכנסיה מכאן והלשונות העממיות של העמים השונים מכאן — לא היו עשויים להתקיים ימים רבים באומה כאומה העברית , שהאחדות — אחדות ההרגשה , אחדות המחשבה , אחדות העשייה , — טבועה בדמה : הרי היא טעם הויתה בעולם . קדושים הם לא רק חיי הנפש שבין האדם ואלהיו אלא קדושים הם כל החיים כולם , והיאך לפרנס את הקרעים האלה , את השניות הזאת 1 מכאן כל הנסיונות המרובים להפוך את השפות האחרות , שנתקבלו על ישראל מתחילה כלשונות חול , ללשונות קודש : היונית — עם תרגום התורה , הארמית — על יצירתה החשובה ביותר של יהדות הגולה ובמקצת גם של יהדות ארץ ישראל ! ונסיוו זה הולך וחוזר כל פעם בתולדות ישראל , עם התאזרחותה של הלשון החדשה ועם ספיגתה גם את הצד הייחודי שבקיום ישראל . מיונית לארמית , מארמית לרומאית , מרומאית לגרמנית , מגרמנית לשאר הלשונות של כל אומה וגזע . אי אוהל לשוני , שעם ישראל לא נתכנס בו , אי בית באומות , בית לתרבות , לאמנות , לרחש הנפש , שישראל לא חיפש בו מקלט לעצמו , לרוחו , לנשמתו ? בין חול לקודש של לשון — הקלע , שנקלעה בו נשמת ישראל בכל הדורות . זה יחסו של ישראל ללשון בכלל וללשון העברית בפרט . מכאן כל אותו סולם היחסים , שעמדנו עליו למעלה . שניות זו לא פסקה מישראל עד היום הזה . שני היסודות האלה התרוצצו בישראל והכריעו הכרעות זמניות , הכרעות ארעיות , בשנים ובדורות כתקונם — כלומר , בדורות , שהרגשת החיים העיקרית של ישראל לא שונתה ביסודה , היתה מלחמת הנפש מתנהלת בדרכים סלולות , כבושות על ידי נסיון דורות , בחשאי ובצנעה : הכוחות המקרבים אל המרכז , אל הלשון העברית , שהטילה את חותמה על כל זעזועי הרוח ועל כל רחשי הלב של ישראל , והכוחות הדוחים מן המרכז — אל לשונות אחרות , דרכי הרגשה ומחשבה אחרות , שמילאו תפקיד מכריע בחיים ולא בעיצוב הנפש — כאילו הגיעו לידי שווי המשקל , נתפשרו בתאים ממויימים שבנפש . פשרה זו ושווי משקל זה נקנו על חשבון הכוח היוצר הלשוני של העם , הם שיתקו אותו , ולא נתנו לו מזונות חדשים , שיש בידם להפרות הפראה חדשה . החוש הלשוני הישראלי — חוש נאה ואדיר בתחילתו — הלך ותש כוחו במלחמה זו , בפשרה זו , הוא קפא ונתאבן . וכך נמשכו דורות על דורות . עד שבאה הרגשת חיים חדשה אצל חלק מן
|
|