|
|
עמוד:12
עיבור קודמת התערות מוחלטת , אם כך כיצד מתיישב עיקרון ה'נוגע לא נוגע' בעיקרון ההתערות ? ברם דבר זה , שגיאה היתה לגבי הטרגדיה , שהיה הרבסט מתיירא לשקע דעתו ולהגות באותה החולאת , כגון לצייר לעצמו מראה הצרעת ... והרי דבר שאין בו השקעת הדעת רופף הוא , כל שכן דברי שירה וחזון שצריכים עיבור נפש , ואין עיבור בא אלא מתוך שנפש שוקעת בנפש ומכה זה נפש חדשה נבראת וכשנמצאה ראויה לפני יוצר האדם נותן בה נשמה כפי כהה , כפי שהיא יכולה להחזיק . 'שירה' ) ( 286 מהו העיבור הספרותי שסופו בלידת יצירה ספרותית חדשה - איננו יודעים . אמנם התנאים להיווצרותו הם מקםימליסטים , דהיינו השקעה מוחלטת של הדעת והנפש - הגות באותו מרחב פיוטי או עיוני שאמור להוליד בצלמו ובדמותו . מכאן , שהעיבור הוא חיבור בין הנפשות , אך מהו זה שגורם לעיבור הנפשות ? כאן מקום עמי לספר , שפעמים הרבה תמהתי על עצמי היאך אדם עשוי לשנות את עצמו על ידי אחר עד כדי כך , שכל שאני עושה כשאני עם לאה עולה ומתעלה לבחינה עליונה , שונה מכל מעשי שרגיל אני לעשות בזמן שאני לבדי . כלום התחפשות היא זאת ? לא כי אלא עיבור צורה . פעמים הרבה ראיתי שאחרים רואים בי את השינוי וסבורים עלי שמתחפש אני . ואני לא השתדלתי לסתור את סברתם . נשאתי את סודי בקרבי ולא היה כל העולם כדאי לי לגלותו ואפילו כדי להסיר חשד ממני ... שעה אחת קטנה יש ביום צום כיפורים שהגוף מתבטל והולך ונעשה כולו נפש . כך הייתי אני באותה שעה שהיתה לאה מזדמנת לי . לפנים' ) מן החומה' ( 43 מעבר לעדות המזעזעת ליחס שבין עגנון , יצירתו וסביבתו משתמע מכאן כי העיבור , ההריון , התוצר המורכב של הנפשות , היא הנפש החדשה , נגרם כתוצאה מעיבור - שינוי הנפש או גם הגוף כשהם לעצמם . היד הריקה שהרבסט לוחש אל תוכה 'מי שיש בידו כיסוי רשאי לפנות לכל מי שירצה' אינה רק גינוני ענוותנות , אלא היא אולי מה שקורא עגנון בהקשר אחר : 'השמדת ההוויה' 'שירה' ) , ( 276 זו שלפני העיבור וזו שלאחריה . גם הוויית העיבור החדשה , היא הנפש החדשה , אינה עוברת את מעמד הכלי , שמחזיקה בתוכה 'כפי כוחה וכפי שהיא יכולה . 'להחזיק 'תוך' זה הוא הנשמה , הוא החיים , והוא אינו מצוי בידי האדם היוצר , אלא בידי יוצר האדם . ההכרה בדבר מציאותו של גורם מחוץ ליוצר האנושי , המחזיק בידו את מפתח החיים של היצירה , ודאי עוזרת להבנת היסודות הפרדוכסאליים והדיאלקטיים הקשורים בתהליך היווצרותה . שלב ההתהדקות הוא מצד האדם , ומששיקע את כל דעתו וכל
|
|