|
|
עמוד:יב
הרחיב את תחום שליטתו בהר חברון ופרוזדור ירושלים . חטיבה מצרית שלמה נשארה לכודה ב"כיס . "ה'פאלוג החלטת מועצת הביטחון מיום 4 בנובמבר 1948 קראה לצדדים להסיג את כוחותיהם שהתקדמו מעבר לקווים של ה 4 ו באוקטובר . על סמך החלטה זו קבע ראלף , 'באנץ המתווך בפועל מטעם האו"ם , קווי תיחום זמניים . קווים אלה , שהוגדרו בתזכיר מיום 13 בנובמבר , 1948 היו כדלקמן . קו הכוחות הישראליים חפף כרובו את קו ה 14 באוקטובר . קו הכוחות המצריים במערב הקיף את האיזור שהחלו לכנותו " רצועת , "עזה וקו הכוחות הערביים במזרח יצא מירושלים והקיף את איזור הר חברון עד ים המלח . בין הקווים- האלה נקבע איזור מפורז גדול , שבו לא יחזיקו הצדדים הלוחמים כוחות צבא ולא תותר בו תנועה צבאית אלא ברשותו ובפיקוחו של מנגנון הפיקוח של האו"ם . בתזכיר נקבע כי ישראל תורשה להחזיק בישובי הנגב הצפוני את הכוחות שהיו שם לפני 14 באוקטובר וכי הכוחות המצריים שהיו באיזור בירעסלוג' לפני התאריך הזה יורשו להישאר שם , חוץ מאשר בכפר ביר . 'עסלוג כמו כן נאמר בתזכיר כי תקוים השליטה המצרית בכביש ביר עסלוג' — רפיח . באנץ' הורה לישראל לפנות את באר שבע , שתפורז ותנוהל על ידי מושל אזרחי מצרי כעיר ערבית . בינתיים הפעיל באנץ' את השפעתו באו"ם למען קבלת החלטה נוספת שתקרא לכינון שביתת נשק במקום משטר ההפוגה הרעוע . מועצת הביטחון קיבלה החלטה ברוח זו ב 6 ו בנובמבר . ההחלטה קראה לצדדים לפתוח בדיונים , ישירים או באמצעות המתווך , כדי לכונן שביתת נשק , שמכוחה ייקבעו קווי שביתת נשק קבועים ותוסדר הסגת כוחות והפחתתם , כנדרש לקיומה של שביתת נשק בשלב המעבר לשלום . החלטת ה 16 בנובמבר , שהוותה בסיס פורמלי לכל הדיונים בדבר שביתת נשק ב , 1949 גם מיתנה את חומרת ההחלטה של ה 4 בנובמבר מנקודת הראות של ישראל , והקלה על ניסוח התשובה לתזכירו של . 'באנץ בתשובתה מיום 18 בנובמבר הכריזה ישראל על נכונותה להתחיל מיד בשיחות בדבר שביתת נשק . ישראל הודיעה כי הכוחות שנכנסו לנגב ב 15 באוקטובר כבר נסוגו משם , אולם הודגש כי מאז ה 15 במאי החזיקה ישראל כוחות ניידים בישובי הנגב , שנעו בחופשיות ברחבי האיזור . ישראל הסכימה לפנות את איזור דיר סוניד , שנכלל בתחום הכוחות המצריים על פי התזכיר של ה 13 בנובמבר , לאחר שייעשו סידורי הביטחון הדרושים . מאידך גיסא התנגדה ישראל לפינוי באר שבע והסתייגה מכינונו של איזור מפורז , וזאת לאור החלטת באנץ' שהמצרים רשאים להישאר באיזור ביר עסלוג' ושכביש ביר עסלוג' — רפיח יהיה בשליטתם . אף שלכאורה היתה חזרה חלקית למצב שהיה קיים לפני ה 15 באוקטובר , הרי למעשה חולל מבצע "יואב" שינוי משמעותי מאוד . מערך הכוחות המצריים שחצץ בין הכוח הישראלי העיקרי לבין ישובי הנגב לא שוקם והאיזור היה נתון מעסה בשליטה אפקטיווית של צה"ל . אולם החלטת ה 4 בנובמבר והתזכיר של ה 13 בנובמבר היו עתידים לשמש קלפי מיקוח בידי המצרים בשיחות רודוס . פתיחת המשא ומתן עם מצרים בדבר הסכם שביתת נשק התעכבה למשך שבועות רבים , בעיקר בגלל סירובה של ישראל להיעתר לדרישת המצרים , שהסתמכו על החלטת מועצת הביטחון מ 4 בנובמבר , כי תותר הוצאת הכוח המצרי הנצור בפאלוג'ה לפני התחלת המשא ומתן . בסוף דצמבר פתחה ישראל במתקפה צבאית
|
|