|
|
עמוד:יא
מבוא המשא ומתן בין ישראל ומדינות ערב בדבר הסכמי שכיתת נשק בפרק הזמן המקופל בכרך שלפנינו ( דצמבר 1948 —יולי ( 1949 התנהלו שיחות שביתת הנשק ונחתמו הסכמים עם המרינות הגובלות בישראל ! ראשונה בהן מצרים . ואחריה באו בזו אחר זו לבנון , ירדן וסוריה . המשא ומתן התנהל בנפרד עם כל אחת משכנותיה של ישראל ונשא בכל מקרה אופי משלו . השוני באופיין של השיחות נבע מהבדלים צבאיים וגיאופוליטיים ששררו בכל אחת מהחזיתות . מהבדלים בטבעם ובמזגם של האישים שנטלו בהן חלק , וממידת מעורבותו של ר . , 'באנץ המתווך בפועל מטעם האו"ם , בניהול השיחות . המאחד את כל השיחות ומייחרן משיחות דומות שהתנהלו בעבר נעוץ בעוברה שהן התנהלו מכוח החלטת מועצת הביטחון , בחסות ארגון האו"ם ובתיווכו של נציג מטעמה . עובדה זו הכתיבה לא במעט את דמותן של השיחות והשפיעה על תוצאותיהן . המשא ומתן בין ישראל ומצרים מציאות צבאית משתנה , בצד סבך של החלטות מועצת הביטחון שבאו בעקבותיה כחודשי הסתיו ובראשית החורף של שנת תש"ט , מהווה את הרקע לשיחות שביתת הנשק עם מצרים , והיא שקבעה את אופיין ואת נושאי הדיון העיקריים . בעיות כדוגמת כיס פאלוג'ה , הדרישה לפינוי באר שבע על ידי ישראל או שאלת ניידות הכוחות הישראליים בנגב הצפוני נוצרו במהלכם של חודשים אלה . ישראל שיפרה את מצבה הצבאי בנגב הצפוני , אך מדינות ערב ובריטניה ניסו לקעקע את ההישג הוה באמצעות מועצת הביטחון . נסיונות אלה אמנם לא עלו יפה , אך החלטות המועצה איפשרו למצרים לטעון בשיחות רודוס כי על ישראל להחזיר לידיהם שטחים שאיבדו בשדה הקרב . בצד המהלכים הצבאיים היו באותם חודשים מגעים בלתי רשמיים בין ישראל ומצרים בפאריס . מגעים אלה אמנם סימנו את ראשיתה של הדרך לסיום המלחמה , אך מאחר ולא הבשילו לכדי משא ומתן רשמי , גברו עליהם המהלכים הצבאיים , ורק עם סיומם החלו השיחות על הסכם שביתת הנשק . מבצע "עשר , "המכות שנקרא לימים "מבצע יואב" 22—15 ) באוקטובר , ( 1948 הרס את מערך הכוחות המצריים בנגב הצפוני . צה"ל כבש את באר שבע ורצועת חוף מאשדוד דרומה עד יד מרדכי , וכמו כן רצועת רוחב מבית ג'וברין עד מג'דל . צה"ל גם
|
|