|
|
עמוד:43
מטוסי " מיראז , "' שגם שם צריך לנכות אחוזי שמישות , 'וכו ובסך הכול עומדים לרשותנו מאה פלוס מטוסי קרב על - קוליים . עלינו להקצות כ 40 - מטוסים להגנת שמי המדינה , שזה לא מספיק אם נביא בחשבון גם את איום חיל האוויר הסורי . כמחצית מהמטוסים העל - קוליים מיועדים , אפוא , למשימות יירוט , וזה מותיר אותנו עם 40 פלוס מטוסי "פנטום" למשימות תקיפה , ובזה אין די . אלוף מוטי הוד הוסיף : המצרים קיבלו כמות גדולה של מטוסים על - קוליים ושל סוללות טילי קרקע - אוויר , ובמצב זה לא ניתן לדבר על שמירת המאזן . בנתונים אלה סביר שאנו נפעיל לחץ על הדרג המדיני אצלנו לאשר החלטות ומהלכים כדי שלא נמצא את עצמנו , "פינה"ב כי אז יהיה מאוחר מדי להוכיח שמאזן הכוחות גרוע מבחינתנו . נלחץ כדי שלא לקחת סיכונים , לא להמתין ולראות מה יקרה , לא להסס אלא לתקוף בשלב הכי מוקדם שאפשר . סיסקו סיכם את הדיון באומרו שארה"ב תפעל לשמר את המאזן הצבאי כדי להבטיח את צורכי הביטחון של ישראל . מטרתו הייתה לברר מה וכמה נדרש כדי להרתיע את הצד השני וליצור כלפיו מרכיב של יתרון . אבל , ציין , לאספקת נשק יש גם השלכה שלילית על הצד השני בהיבט הפוליטי והפסיכולוגי . על כן , סיים את דבריו , זה בלתי אפשרי להחליט על חימוש בלי להביא בחשבון את הקונטקסט הפוליטי והאסטרטגי הרחב . משמעויות וסיכום מן הראוי לזכור כי בין אוגוסט 1971 ( שנה בדיוק מאז תום מלחמת ההתשה ) לבין אוקטובר 1973 נערכו בצמרת צה"ל חילופי גברי , ואת מקומם של בר - לב , יריב והוד תפסו ( בהתאמה ) דוד אלעזר , אלי זעירא ובני פלד . מכל מקום , ברטרוספקטיבה ניתן לקבוע כי בצה"ל של 1971 צפו נכוחה ( ונכונה , ( לפחות ברמה העקרונית , את מתאר המלחמה הצפויה ואת הבעיות המרכזיות שהציב לישראל . בהקשר זה תודגשנה הנקודות הבאות : א . המודיעין הישראלי העריך כבר בשלהי 1971 שלרשות המצרים עומדת אופציה צבאית התקפית ממשית המאפשרת להם לצלוח את התעלה ולהשתלט על הגדה המזרחית שלה . ב . נעשתה אבחנה ברורה ומודגשת בין הכוונות ליכולות , קרי - הגם שהסבירות למימוש התקפה וצליחה לגדה המזרחית הוערכה כלא גבוהה בשל הסיכונים הכרוכים בה ( כוונות , ( הודגש כי המצרים השקיעו מאמץ אינטנסיבי בהיבטי התכנון , האימונים , הרכש וההתארגנות כדי שאופציה זו " תקרום עור וגידים" ותעמוד לרשותם אם וכאשר יידרשו לה ( יכולות . ( ג . איום מערכי ההגנה האווירית הצפופים הוערך כבר אז כמרכיב עוצמה מרכזי של המצרים שעלול לגבות מחיל האוויר מחיר יקר ולהקשות על ביצוע משימותיו , וכנקודת תורפה מרכזית ביכולת ההתמודדות של צה"ל עם הצבא המצרי . ד . התיאום ושיתוף הפעולה הצבאי המצרי-סורי במלחמה עתידית עם ישראל הוערך כתרחיש הצפוי והסביר שעל צה"ל להתכונן לקראתו : לחימה בשתי חזיתות במקביל . ה . המהלך המצרי המוגבל בגדה המזרחית של התעלה - יותר משנה בטרם החליט סאדאת ( באוקטובר ( 1972 לאמץ את התפיסה של כיבוש תא שטח מוגבל בצידה המזרחי של התעלה , העריכו בצה"ל כי אלה יהיו יעדי המתקפה המצרית , אם וכאשר תוצא לפועל . הודגש היעדר כושר הרתעה ישראלי מפני מהלך התקפי מצרי - סורי יזום , נוכח מאזן הכוחות הקיים ( וקל וחומר בתרחיש המתקפה המוגבלת שאימצו המצרים . ( הרמטכ"ל בר - לב הגדיר את צליחת התעלה על ידי כוחותינו כ"צעד דרסטי" שניתן יהיה להימנע ממנו אם יעמוד לרשות צה"ל חיל אוויר חזק , שיוכל לנטרל את מערך טילי הקרקע - אוויר ולטפל בכוחות היבשה המצריים . לרוע המזל , דווקא בימי המבחן של ספטמבר - אוקטובר , 1973 ערב מלחמת יום הכיפורים , רווחה במטה הכללי של צה"ל ( אולי גם משום שהרכבו השתנה לחלוטין מאז ( 1971 גישה שונה בתכלית : קברניטי צה"ל , שהיו חדורי ביטחון עצמי ביכולתם , העריכו כמעט עד הרגע האחרון שכושר ההרתעה של ישראל יעמוד במבחן וימנע החלטה ערבית לנקוט יוזמה מלחמתית . ההתייחסות לאופציה ההתקפית הייתה , לכל היותר , במונחים של " יכולת טכנית" לממש מהלך של צליחת התעלה , ולא במונחים של אופציה זמינה וריאלית שהוכנה ותורגלה שנים לפני המלחמה . איש כנראה לא הביא בחשבון מתקפה להשגת יעדים מוגבלים בגדה המזרחית של התעלה . איש גם לא חזה את עוצמת הקשיים שיעמדו בפני חיל האוויר ואת המחיר שיידרש ממנו בהתמודדות על רכישת עליונות אווירית בחזית המצרית , קודם שיוכל לסייע לכוחות היבשה ולסכל את הצליחה המצרית . כך גם לא הובאו בחשבון מלוא המשמעויות של התיאום ושיתוף הפעולה הצבאי בין מצרים לסוריה והשלכותיהם על צה"ל . הקיפאון בחזית המצרית ואי - יכולתו של חיל האוויר להוות גורם " שובר שוויון" בתום השבוע הראשון של המלחמה הם שהביאו לצורך בצליחת צה"ל לגדה המערבית של התעלה . בר לב סיכם דבריו באומרו כי בשנה האחרונה נמשכה התעצמותו של חיל האוויר המצרי מצד אחד , ומצד אחר הם יודעים שחיל האוויר הישראלי " דורך . "במקום אם אנו רוצים להרתיע או להכריע , עלינו לחזק את עוצמתנו האווירית ברטרוספקטיבה ניתן לקבוע כי בצה"ל של 1971 צפו נכוחה ( ונכונה , ( לפחות ברמה העקרונית , את מתאר המלחמה הצפויה ואת הבעיות המרכזיות שהציב לישראל מטוס "פנטום" של חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים . ב 1973 - לא חזו את המחיר שנדרש בהתמודדות על עליונות אווירית
|
|