|
|
עמוד:12
את שיטת החקירה הבין תחומית או שמא ה"אנטי תחומית" שאימצתי בעבודתי האקדמית אני יכול לעגן בזיכרון חוויה מימי נעוריי . בבית הכנסת שביקרתי בו בימי ילדותי היה יהודי שהתייחסו אליו כאל "משוגענער" בעל" ) שיגעונות" או שגיונות , ( שהיה מתיישב בבית המדרש , פותח דף גמרא וקורא מימין לשמאל את פירוש רש"י , הגמרא והתוספות כאילו שלושת הטקסטים יוצרים שורה אחת . כידוע , פירוש רש"י מופיע בחלקו הפנימי של העמוד , הטקסט התלמודי המרכזי מופיע באמצעו באותיות מובלטות , ואילו התוספות מופיעות בחלק החיצוני של הדף . במעשהו של אותו "משוגענער" היתה אפוא מין "זעקה" מאהגרת , שהצחיקה או הרגיזה את ציבור המתפללים והלומדים משום שהיו שראו בקריאתו מין חילול קודש . כך ייתכן שיהיו מקוראיי שיראו בשיטת כתיבתי מעין התגרות של "משוגענער" שעובר מטקסט ספרותי או היסטורי לפירוש שלקוח מתאוריה פסיכולוגית ללא התראה מוקדמת . ואולם יחד עם זה דומני שעמיתיי מן האקדמיה - הדבקים אך ורק בטקסטים השייכים לתחומיהם כאילו מדובר בתחום שבת , שהעובר אותו כדי "להציץ בתחום 'אחר' עלול להיפגע" - חוטאים לעתים בהכרזה שהירח צורתו כמגל ולא כמעגל . ואולם האמת היא שחציו של הירח המלא נסתר מעיני המסתכל בו מזווית אחת בלבד . ויתר על כן , מכיוון שאני מאמין שפרשנות סובייקטיבית משמעה העברת טקסט שולי למרכז , אזי לדידי שום תחום אקדמי אין לו הזכות להכריז שרק הקריאה המתודית שלו היא בבחינת הטקסט התלמודי , וכל שהשאר הם בבחינת "פירוש . "י"רש שאיפתי אפוא להימנע מפרשנות "מטעם" כדי לצדד בפרשנות "עם , "טעם ולהעדיף פרשנות פלורליסטית על פרשנות פופוליסטית . אך כדי להקשות על עצמי ולקשוט את עצמי הריני חוזר ומעמיד את עצמי כ"יוצא , "לשאלה כאותו יהודי מסורתי שאף פעם אינו מציב בסוף דבריו סימן קריאה , אלא סימן שאלה , שכן הוא אינו זה הקובע בסמכותיות סופנית שהוא ורק הוא "בעל התשובה" הקובעת והמקובעת . המגננה שאני בונה כדי להינצל מאבני הבליסטראות שההיסטוריוסופים עלולים להמטיר עלי , מקורה כמובן בעובדה שברגע שהחלטתי לעמת את ה"נרטולוג" ( כינוי למספר ) הפסיכולוגיסטי הפועל בשם
|
|