|
|
עמוד:9
אחדות העבודה ההיסטורית התפרסם אחרי מלחמת . 1973 ההתפוררות של מפא"י כמפלגה דומיננטית כבר החלה , וסימני המהפך הפוליטי התדפקו כבר על השער . אולם העסקנות המפא"יניקית - והאידיאולוגים שלה באוניברסיטות - לא קיבלו את התיזה של יונתן ונאבקו בה , תוך שהחזיקו בקרנות המזבח . ההכחשה שלהם היתה חזקה עד כדי כך שהיה ניתן לחשוד שאין היא אלא ביטוי לעוצמת התיזה של יונתן ואמיתותה . הכחשה זו יוצרת אצלי אסוציאציה להכחשה של פוליטיקאים לספר הנסיך . במהלך הדורות מאז פורסם הספר , נהגו פוליטיקאים ממולחים לגנות את תורתו של מקיאוולי ולהכחיש את תוקפה , אולם בו בזמן היו מזדרזים לביתם לקרוא בספר בחשאי . הנסיך שיקף אמת שלא היה אפשר להודות בה לעולם . פרדוקס כזה בא לידי ביטוי אצל פרדריק הגדול , מלך פרוסיה , שכתב חיבור הקרוי אנטי מקיאוולי . וולטר , שהיה מורו הפילוסופי , היה מרוצה מן החיבור , וסיפר בגאווה : "ידידי הטוב מלך פרוסיה , שכתב היטב כל כך נגד מקיאוולי , מיהר ועשה בדיוק מה שעשו גיבוריו של מקיאוולי " . בלשון השאלה ניתן אולי לומר שזה היה יחסם של אנשי המנגנון לאחדות העבודה ההיסטורית . אחרי אחדות העבודה ההיסטורית ( שלא היה ספרו הראשון . לפניו פרסם ספר - המבוסס על עבודת הדיסרטציה שלו - על ההנהגה הציונית האמריקאית וספר מבוא בסוציולוגיה ) פרסם יונתן עוד ארבעה ספרים , כל אחד מהווה המשך ושכלול של תיזת קודמו . הסכימות שעבד איתן מעניינות אותו כסוציולוג המנסה להבין את הפוליטיקה , אולם לא פחות מכך גם כפוליטיקאי המנסה לשנות את המבנה של הסוציולוגיה בארץ . בספרו הדמוקרטיה בישראל המשיך יונתן את התיזה שפיתח באחדות העבודה ההיסטורית . הוא גורס שבשל הדומיננטיות של מפא"י , לא התפתחה אליטה נגדית בפוליטיקה הישראלית . עובדה זו חיבלה , לטענתו , באפשרות קיומה בישראל של דמוקרטיה מהותית , בניגוד לדמוקרטיה פורמלית פרוצדורלית . עם מידה מסוימת של רפלקסיביות ניתן לומר ששאלת היחס בין האליטה הדומיננטית לבין אפשרות קיומה של אליטה נגדית היתה גם הציר המרכזי של השאיפות הפוליטיות שלו בתוך השדה הסוציולוגי . יונתן שאף ליצור אליטה סוציולוגית נגדית , וגם הצליח בכך . אם היא הפכה את הסוציולוגיה לדמוקרטית יותר , לאחרת באופן מהותי - זו כבר שאלה פתוחה להיסטוריה שתקבע את עמדתה . בספר עילית ללא ממשיכים , בניגוד לספרים אחרים , אין יונתן מתמקד רק במפא"י , אלא גם בחלופות ההיסטוריות שהיו למפא"י ובסיבות לדעיכתן . הוא מציג שם דיון מעמיק בבורגנות ובחוגים האזרחיים , וביחסים בינם לבין תנועת העבודה . את אובדן השלטון של מפא"י בשנת 1977 הסביר תוך שימוש בתיזה דורית . התיזה שלו גורסת שדור הנפילים ביצר את מעמדו כאליטה - באמצעות המנגנון - ולא יצר דור המשך . יונתן אוהב מאוד את הניתוח של קרל מנהיים על דורות סוציולוגים . המרתק בכך הוא שיונתן עצמו
|
|