דברי הקדמה

עמוד:יא

משום שהוא מהות כזאת , הוא הטעם היחיד לכך שמצוי ריבוי של איכויות המופיעות בנסיוננו . עניינה של ההכרה אינו לבטל את הריבוי הזה או להמירו באחדות מבטלת ריבוי , אלא לקיים אותו ולמצוא את דרכה בתוך הריבוי ועל רקע מציאותו . בהקשר של גלגולי האסכולה הקאנטית וצמיחת שיטות על דרך של פירוש לקאנט , פירוש שהיה בו גם הסתייגות , נדונה גם שיטתו של שופנהואר אשר זיקתו לקאנט היא מפורשת . שופנהואר עצמו סבר , כי הוא מציע פירוש קיצוני שיש בו שניות בין הדימוי השייך למרחב התופעות לבין הרצון שהוא הדבר כשהוא לעצמו . השינוי ששופנהואר מייצגו כלפי קאנט הוא בכך , שהוא מעמיק את המחיצה בין התופעה לבין הדבר כשהוא לעצמו , ובכך שהוא מזהה זיהוי תוכני את הדבר כשהוא לעצמו בחינת רצון ואין הוא גורס עוד את הזיהוי הקאנטי של הלא נודע והדבר כשהוא לעצמו . כאן הגיע מניע מחשבתי אחד מתוך המאגר למעין ניסוח קיצוני , ניסוח המביא את התפתחותה של הפילוסופיה במאה הי"ט לידי מיפנה , שיש בו מעיקרו של דבר חריגה מעבר לגבולות שהוצבו על ידי קאנט . הפרק המוקדש בספר למשנתו הפילוסופית של הרמן כהן יש בו , על פי טיבו ותוכנו של הנושא , זיקה לפילוסופיה של קאנט , כי הרי הרמן כהן מייצג את מה שמותר אולי לקרוא הקצנה של הפילוסופיה של קאנט בכיוון למתן משקל מכריע למרכיבי האפריו רי של ההכרה , אך לא של ההכרה בלבד אלא של כל תחומי היצירה של התרבות , לרבות אתיקה , משפט והעיצוב האמנותי . אלא שכאן כבר שולב בניתוח של תפיסת הרמן כהן העניין המרובה שהיה לברגמן הן בשאלות היהדות לדורותיה והן בשאלות הדת ומעמדה בתוך המכלול של התחומים . הרמן כהן היה לו מעין מייצג מובהק , ואולי מובהק ביותר , של הצירוף הזה של שבילי התענ יינות ומחויבות . ברגמן עסק במשנתו של הרמן כהן גם במקומות אחרים והיה לו חלק מכריע בעובדה , שהספר המרכזי של כהן בפילוסופיה של היהדות , 'דת התבונה ממקורות , 'היהדות יצא לאור במהדורה עברית . שילובו בספר של פרק הדן בהרמן כהן , ככל שהוא מבדיל מבחינת סדר הדיונים בין הפילוסופים שאחרי קאנט שהושפעו ממנו במישרין לבין הוסרל , שבו דן ברגמן והוא מעיר , ובדין , שתחקר בותו של הוסרל לקאנט אופיינית אך לשלב מאוחר בהתפלספותו —שילוב זה מוסבר אפוא על ידי הקווים המדריכים של הספר כולו . [ ד ] הספר מקדיש תשומת לב מרובה להשקפותיו של אדוארד פון הארטמאן , ומותר להעיר שלא כל הספרים העוסקים בפילוסופיה של המאה הי"ט מקדישים להארטמאן מקום בולט , על אף עובדת היותו סופר פורה ביותר . מותר לשאול : מה ריתק את תשומת דעתו של ברגמן להשקפותיו של פון הארטמאן , להוציא את העובדה

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר