|
|
עמוד:7
1 אנו הוויקטוריאנית זמן רב נשאנו , כך אומרים , בעולו של משטר ויקטוריאני , ועודנו נתונים בו . המתחסדת האימפריאלית מוסיפה להתנוסס על דגלה של מיניותנו - עצורה , אילמת , צבועה . בראשית המאה ה 17 רווחה עדיין , כך אומרים , כנות מסוימת . הפרקטיקות לא ביקשו כלל להתעטף בסודיות ; המלים נאמרו ללא התחמקות יתרה , והדברים - בלי עודף תחפושות . הורגשה קרבה סובלנית כלפי המגונה . הכללים של הגס , של השפל , של הלא מהוגן היו רופפים מאוד בהשוואה לאלה של המאה ה : 19 מחוות בוטות , דיבורים חסרי בושה , חילול כללי המוסר לעין כול , איברים מוצגים לראווה ומתערבים זה בזה על נקלה , ילדים מביני עניין רצים ללא בושה ומבלי לעורר מהומה בין צחוקי המבוגרים . הגוף 'פרש את . 'נוצותיו על אור צהריים זה ירדו דמדומים מהירים , עד ללילות החדגוניים של הבורגנות הוויקטוריאנית . המיניות נכלאת אז בתשומת לב רבה . היא מחליפה את מקום מושבה . המשפחה הזוגית מפקיעה אותה לעצמה ומטמיעה אותה כל כולה לתוך הרצינות של פעולות הרבייה . הזוג הלגיטימי , המעמיד צאצאים , מכתיב את החוק . הוא כופה את עצמו כדגם , מקנה משנה תוקף לנורמה , מחזיק באמת , ושומר לעצמו את הזכות לדבר . על פי העיקרון החדש , רק לו מותר לבוא בסוד העניין . במרחב החברתי , כמו בלב כל בית מגורים , מוכר מעתה רק אתר יחיד של מיניות , הפעם תועלתי ופורה ; חדר השינה של ההורים . לשאר לא נותר אלא להיטשטש . ההתנהגות המנומסת עוקפת את הגוף . מהוגנות המלים מלבינה את השיחות . ואילו העקר , אם הוא נדחף ומראה את עצמו יתר על המידה , נצבע בגוונים של האנורמלי . ממנו יקבל את מעמדו ובעונשיו ייאלץ לשאת . לכל מה שהילודה אינה מסדירה אותו או שאינה מחוללת בו תמורה , אין יותר לא בית ולא חוק . גם קול אין לו . בבת אחת הוא מגורש , מוכחש ומושתק . לא רק שאינו קיים , אלא גם אינו צריך להתקיים והוא יאולץ להיעלם ברגע שיופיע אפס קצהו , במלה או במעשה . הילדים , למשל , ידוע שהם חסרי מין : סיבה
|
|