|
|
עמוד:11
ברורות ומעמת "פשוטו" של מקרא עם , "מדרשו" אך פעמים הרבה אין הכתוב טעון לדעתו פירוש , משום שפשוטו מובן , ועל כן מביא הוא רק את הדרש ללא כל ציון מבחין . בשני המקרים אין הדרש אמור להיות פירוש הכתוב , ועל כן אין להביאו בחשבון בנידון שלפנינו . נדגים הנחה שנייה זו בקצרה ; ( א ) הרים וגבעות מציינים לעתים , לדעת חז"ל ורש"י , את האבות והאמהות , וכך מבאר רש"י "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" ( ישעיה נד , י ) — "אף אם תכלה זכות אבות ואמהות . " ... כמובן , אין ללמוד מכאן שלדעת רש"י הר = אב ולא גבעה = אם . ( ב ) כמו כן אין לקבוע , שבמילונו של רש"י עץ = אדם כשר , אף על פי שמבאר "היש בה עץ אם אין" ( במדבר יג , כ ) "אם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם . "בזכותו ( ג ) אין צורך לומר , שאם רש"י מביא מדרש הלכה כגון "זה בגימטריא תריסר לוגין הוו" ( כריתות ה ע"ב ביחס לשמות ל , לא ! "שמן משחת קדש יהיה , ( "זה אין להסיק מכאן כי זה פירושו שנים עשר . ( ד ) ואפילו כאשר רש"י מאשש את ביאורו על ידי הבאת מקרא נוסף המשמש מקבילה או ראיה , אין ללמוד כאן , שלפנינו ביאור מלה של ממש . את הכתוב "שנים עשר נשיאם יוליד" ( בראשית יו , כ ) מבאר רש"י : "כעננים יכלו , כמו 'נשיאים ורוח' ( משלי כה , יד , " ( ואף על פי כן אין כוונתו לבאר שישמעאל יוליד שנים עשר עננים ... במקרים כגון אלה , והם מרובים , אין דברי הפרשן מכוונים למשמע המילונאי הבסיסי של המלה הנידונה , כי אם — לכל היותר — להוראתה המושאלת או המטאפורית או לקונוטאציה מסוימת , שיש לה בפסוק המבואר . הרים וגבעות אינם יוצאים ממשמעם , אלא שלדעת רש"י מופיע צירוף זה לעתים בהאנשה המכוונת לאבות ולאמהות , והאנשהזו משמשת כמשמעות ההקשר שלו . עץ מציין במקרא אילן ( tree ) או החומר שהאילן עשוי ממנו , ( wood ) ואין עץ אדם כשר אלא על דרך דרש ובהקשרים מסוימים מאוד . רעיון המבוסס על הגימטריא של זה ( השווה גם בראשית לז , יז ) — לפי עצם טבעה של "מידת" הגימטריא וכמובן מאליו — אינו אלא בבחינת דרש . ואילו נשיאים הוא פוליסם , שהוראתו לעתים 'אנשים נישאים , מורמים , 'מעם כנשיאי העדה , ולעתים — , 'עבים' ' . 'עננים והנה , בכתוב האומר על ישמעאל כי "שנים עשר נשיאם , "יוליד אין ספק שמדובר בבני אדם , כמוכח מן העובדה ששמותיהם מצוינים בהמשך ( בראשית כה , יג-טו ) ושמכוחם ישמעאל יהיה "לגוי , "גדול כאמור בסוף פסוקנו . אך , ככל הנראה , רש"י חש בזרות הלשונית והעניינית של הביטוי "שנים עשר נשיאם יוליד" ו זרות לשונית — שכן במקרא "מלך" עשוי לצאת מחלציו של אדם ( כגון בראשית לה , יא ) באשר המלוכה עוברת כירושה , אך אין מולידים נשיא ; וזרות עניינית — שכן בפסוק שלפניו ( יט ) ובזה שלאחריו ( כא ) מודגש , שהברית , "ברית , "ולםע תוקם עם יצחק ; ואם כן , מה טעם בברכה המופלגת לישמעאל בפסוק שביניהם , שבו אנו דנים ? אין זאת אלא שבשונה מברכת יצחק , ברכתו של ישמעאל אינה נוגעת אלא לכמות ? "הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול" — לאמור ו לעם עצום ורב יהיה ישמעאל , אך בריתי תוקם עם יצחק ! והנה , תיבת נשיאים , היחידה בכתוב זה המביעה במובהק לא עניין שבכמות אלא איכות אנושית , את איכותם של הנישאים והמורמים מעל אחרים , נראית כאן יוצאת דופן ובלתי מתאימה . ולכן אימץ רש"י את מדרש חז"ל ולימדנו : לא נאמר כאן מלכים או שרים או נגידים וכיו"ב , כי אם , "נשיאים" לרמוז לך שיבוא יום ונשיאים אלה " נשיאים" יהיו וכעננים יכלו י ואין בדברי רש"י אלה אלא משום ביאור הקונוטאציה של מלה ידועה .
|
|