|
|
עמוד:5
מבוא שני המאמרים המובאים כאן נכתבו בהפרש של עשר שנים בקירוב . ניתן ללמוד מהם על אודות מצבו של החינוך המשפטי בישראל בשתי נקודות זמן שונות . המאמר הראשון , "הפקולטה למשפטים : בין האוניברסיטה , לשכת עורכי הדין , "ובתי המשפט נכתב בראשית שנות התשעים של המאה העשרים . פרופסור אריאל רוזן צבי ז"ל , דיקאן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב באותה עת , ערך את ספר השנה של המשפט בישראל . הוא ביקש לפתוח כל "ספר שנה" במסה עיונית . נהגנו לדבר רבות על נושא החינוך המשפטי . בדרך כלל היתה בינינו תמימות דעים . אריאל הציע שאעלה את מחשבותי על הכתב . בעשור שקדם לכתיבת המאמר שהיתי לא מעט בארצות הברית , כסטודנט ואחר כך כמורה . כל אימת ששבתי לישראל , מצאתי עצמי מתוסכל לנוכח העובדה שדברים שהיו בגדר המובן מאליו בבתי הספר למשפטים המובילים בארצות הברית התקבלו בחשדנות , אם לא בדה לגיטימציה ממש , בפקולטות למשפטים בישראל . ראשית , ההבנה שמלומדי המשפט צריכים לעסוק במחקר והגות על המשפט תוך שימוש בידע השאוב מתחומי הדעת של מדעי החברה והרוח , כגון כלכלה , סוציולוגיה , אתיקה , תיאוריה פוליטית , היסטוריה , ספרות , לימודי תרבות . בזמן ההוא נחשב העיסוק במשפט בישראל כאמור להיעשות מתוך נקודת המבט הפנימית של התכנים המשפטיים , ולא באופן רב תחומי . שנית , ההבנה שעל מלומדי המשפט לפעול מחוץ לאמות המידה של "השכל הישר" השליטות בשדה הפרקטיקה המשפטית , ובמיוחד לא בכפיפות לשיפוטי הערך של בית המשפט העליון . בזמן ההוא תפסו עצמן הפקולטות למשפטים בישראל בעיקר כבתי ספר מקצועיים , שתפקידם
|
|