האפרטהייד והמאבק

עמוד:13

בין בריטניה לשתי הרפובליקות הבוריות , טראנסוואל ואוראנג' החופשית . שלוש שנים נמשכה המלחמה העקובה מדם . בסיומה קמו בדרום יבשת אפריקה ארבע מושבות בעלות ממשל עצמי ושוות זכויות : טראנסוואל , , 'אוראנג נאטאל וה"קייפ" ( מחוז קייפטאון . ( ב 1910 אוחדו ארבע המושבות בברית של דרום אפריקה , שהפכה לדומיניון בריטי . הבורים לא ויתרו על הפגיעה בעליונותם . הקשר עם בריטניה לא היה חביב עליהם , וגם לא גישתם הליברלית יותר של המהגרים הבריטים כלפי בני הבאנטו . המפלגה הלאומית , ששלטה בדרום אפריקה בשנות ה 20 וה , 30 ניתקה בהדרגה את הקשר עם בריטניה והמשיכה לתמוך במדיניות ההפרדה בין הגזעים , שבשלהי שנות ה 40 זכתה לכינוי " אפרטהייד" "הפרדה" ) באפריקנס , שפת הבורים . ( "אפרטהייד" נשמע לבורים מונח נוח יותר מהמונח השגור אז , , segregation שהיתה לו קונוטציה לקיפוחם המתמשך של השחורים בארצות הברית . משטר האפרטהייד דגל באידיאולוגיה שהאמינה בעליונות הלבן על השחור או הצבעוני , והתבסס על מערכת חוקים ותקנות שמטרתן להנציח את עליונותו של האדם הלבן , נוכח נחיתותו המספרית בדרום היבשת השחורה . המפלגה הלאומית , שנשענה על תמיכת רוב הציבור הלבן , בחרה להילחם בכל מחיר כדי לשמור על העליונות מול הרוב השחור בשיטה אכזרית וגזענית . עם מעצבי השיטה נמנו חלק מראשי המפלגה שהביעו בגלוי את אהדתם לנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה . ב 1949 החלה המפלגה הלאומית ביישום חוקי ההפרדה : ארבע קבוצות הגזע העיקריות ( לבנים , שחורים , צבעונים והורים ) חויבו להתגורר באזורים נפרדים , ההשתייכות הגזעית נרשמה בלידה , נאסרו יחסי מין בין לבנים והגזעים האחרים , והופרדו כל מתקני הציבור : החל מבתי ספר , בתי חולים , חופי רחצה , וכלה באוטובוסים , בשירותים הציבוריים ובספסלים בפארקים . אך החמור מכול : השחורים , הצבעונים וההודים איבדו כליל את זכות ההצבעה . הצבע הפך להיות הגורם המכריע בכל אורחות החיים , וככל שיותר כהה כן יותר מקופח ... הארגון הפוליטי הגדול ביותר של הציבור השחור , הקונגרס הלאומי האפריקני ( African National Congress - ANC ) שנוסד בתחילת המאה , החל במאבק התנגדות פוליטי לאפרטהייד ב - 1952 עדיין לא מאבק אלים . ב 1956 הועמדו מנהיגי הקונגרס הלאומי האפריקני ,

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר