|
|
עמוד:9
פתח דבר על הנושא הדרום אפריקני , המורכב ורגיש כל כך , הופקדתי פעמיים , ובנסיבות דומות למדי . בראשונה היה זה בשלהי . 1986 ראש הממשלה שמעון פרס ביצע את הנסיגה הרוטציונית בממשלת האחדות ועבר למשרד החוץ , כשהוא מביא עמו פמליה גדולה . כוח" ) " 17 קראו להם במשרד החוץ , על שם 17 החברים בקבוצה ( . בראש המשרד הועמדו יוסי ביילין ואברשה טמיר : טמיר מנכ"ל , וביילין מנכ"ל מדיני ; טמיר - אסיה , אפריקה ואמריקה הלטינית , וביילין - אירופה וצפון אמריקה . אגף אפריקה ואסיה לא היה עמוס במיוחד . גולת הכותרת שלו היו הנושאים האתיופיים ( בעיקר חילוץ היהודים ) והמיניים , ואילו הנושא הדרום אפריקני התנהל על מי מנוחות בתוך האגף , ולא נראה מבטיח במיוחד . מספר שבועות קודם לכן צלצל הטלפון בביתי . יוסי ביילין היה על הקו . הוא סיפר שהוא עובר "יחד עם שימון" למשרד החוץ , וישמח אם נעבוד ביחד . הייתי אז בשלב סיום עבודת הדוקטורט , ובאוקטובר 1986 הייתי אמור לחזור לעבודה סדירה . תוך יום או יומיים השבתי בחיוב . התפקיד היה יועץ למנכ"ל המדיני . את הדסק הדרום אפריקני , שביילין ביקש לחולל בו שינוי של ממש , הוא הציע למיכאל שילה , ומאוחר יותר לוויקטור הראל , אך שניהם העדיפו מחלקות אחרות , לאחר התלבטות קצרה . בשלב זה עלה הרעיון לחלץ את דסק דרום אפריקה מאגף אפריקה ואסיה ולהעבירו אל לשכת המנכ"ל המדיני . התנגדות של ממש לא נשמעה . מאותו רגע נפל הנושא הדרום אפריקני לידי , וצללתי אל תוכו במהירות . זו היתה , כאמור , הפעם הראשונה . הפעם השנייה היתה יותר יזומה ופחות מקרית . המהפך של יוני 1992 "תפס" אותי מכהן כקונסול כללי באטלנטה . הייתי בחופשה בארץ בתקופת הבחירות , ועקבתי מכאן אחר תהליך חלוקת התיקים . משניתן תיק החוץ לפרס , וביילין מונה לסגנו , העליתי בפניו את הרעיון לצאת כשגריר בדרום אפריקה . ביילין הסכים . עקיבא אלדר חשף ב psn את הרעיון , והדבר הרגיז חלק מוותיקי משרד חוץ , שראו עצמם מועמדים לתפקיד . הימים היו ימי קיץ , תחילת אוגוסט . 1992 ועדת המינויים נקבעה ל 8 באוגוסט . לפחות עוד שני עובדים ותיקים של משרד החוץ היו בתמונת
|
|