|
|
עמוד:104
מנטרלת את האכזבה מריקבון האוכל שנאגר ושנמלא בתולעים . לא כך בסיפור הקיקיון . הופעתו הפתאומית של הקיקיון כמו גם התולעת והתייבשותו המהירה הפתיעו את יונה ועוררו בו כעס גדול . הקיקיון המשמש להצלה מתייבש בעלות הבוקר . הוא הופך מקור לאכזבה ומעורר את רצונו של יונה למות . אלוהים מזמן ליונה בלא ידיעתו קיקיון . שמחתו של יונה רבה אולם התייבשות הקיקיון הופכת משמחה לייאוש ולאכזבה . מבחן דומה של נתינה המביאה אחר כך לאכזבה מרה עובר ציבור העבדים בדרכו במדבר . האספסוף מתלונן ומבקש לספק לו את תאוותו לבשר . יתר ציבור העבדים נגרר אחריו ממורמר ובוכה . בקשת האספסוף לא נבעה ממצוקה אמתית . יצרים ותאוות הם שהפעילו את נפשו . "נפש יבשה" הוא תיאור מטפורי המבטא שעמום וחוסר חיות . הנפש של העם ריקה . העם חש שעמום רגשי ורוחני אשר אותו לא ניתן היה לספק באמצעים פיזיים חומריים , כדוגמת הבשר שאותו ביקש האספסוף . ולראיה , המן המתוק שניתן לעם וממנו הצליח להכין מאפים מגוונים , לא סיפק את נפשו היבשה . האספסוף מבקש אפוא את הבלתי הגיוני , לספק את נפשו היבשה . הוא מבקש דווקא בשר שאינו מצוי בשפע במדבר אך היה בשפע במצרים . בני ישראל נזכרים בבית העבדים הנדמה להם למעין גן עדן . הם מתגעגעים לארץ מצרים וזוכרים רק את טובה של הארץ המשעבדת . זיכרונות שווא מציפים אותם ובהם ריחות וטעמים של בשר , דגים , שומים ובצלים : ] ... " ישבו וי : 1 כו גם 5 ני ישראל ליאכ > רו מי יאכלנו בשר . זכלנל את הדגה אשר נאכל במצרלס חנם את הקשאים לאת האבטחיס לאת החציר לאת הבצלים לאת השלמים '' ( שמ' טז , 3-2 במ' יא . ( 5-4 בדרישה זו מבטאים המתלוננים את רצונם לשוב למצרים . לא הבשר הוא עיקר החסר אלא תרבות מצרים ככלל . כמו כן , לא ניתן לספק את כל שעלה בדעתו של העם לבקש . האל מוכן לספק לעם בשר ללא גבול עד אשר תיהפך זלילת הבשר להם לזרא . האל האב מזמן את הבשר , השליו , באמצעות רוח . השליו פורח ונופל במחנה בכמות עצומה . העם השטוף בתאוות אכילה התנפל על הבשר הנשחט . באותה מהירות שבה אספו הזוללים את הבשר , נפלה על האספסוף מכה קשה . "הבשר
|
|