|
|
עמוד:13
מאוחר יותר , בשנות השבעים , ניסח הפילוסוף ג'ון סירל בצורה בוטה את שינוי התפיסה בניתוח הספרות , בדיונו בבעיה האריסטוטלית הקלאסית של מימזיס . בשעה שהספרות נתפסה מימי אריסטו כסוג של מימזיס ( חיקוי ) של העולם , טוען סירל שיש לתפוס אותם כמימזיס של התנהגות לשונית : כאשר סופר כותב טקסט בדיוני , הוא מתנהג כאילו טען טענה . בדומה למישחקי ילדים , שבהם 'כאילו' מכים , נוהגים במכונית , או משחקים באבא ואמא , ושנשמרים בהם מרכיבים אחדים של מערכת חוקי ההתנהגות של מושא החיקוי , בעוד אחרים מבוטלים , כך גם בטענות של הספרות , אומר סירל , מבוטלת ההתחייבות האונטולוגיה לאמת הטענה . טיבעם של שינויי תפיסה מרכזיים , שהם מחלחלים לתחומים שונים וקובעים את מה שניתן לכנות 'רוח . 'התקופה מהפיכת הלשון מצאה היטב את ביטויה באמנות המודרניסטית . יש דרכים רבות לגשת ליצירה - אפשר ליהנות מהצבעים שבציור , או להתעניין דווקא בסוציולוגיה של האמנים - אולם אנו נתמקד כאן בעקרונות התיאורטיים שעימם מתמודדת היצירה . כפי שנראה בפירוט , הבדיקה העצמית של המודרניזם עוסקת בניתוח ופירוק יחס הייצוג . נפתח , לכן , בתיאור בסיסי של יחס זה . בראשית המאה הציג הפילוסוף גוטליב פךגה , ( Frege ) בדוגמא מפורסמת , את ההבחנה שבין סימן , משמעות ומסומן : הכוכב הנראה לעת ערב , ונקרא , "כוכב הערב" והכוכב העולה עם שחר , ונקרא " , "כוכב הבוקר חד הם : הכוכב ונוס . על פי הגישה המסורתית , הטענה " כוכב הערב הוא כוכב הבוקר" היא טענה אמיתית , כי האובייקטים המיוצגים על ידי שני הביטויים - זהים ; אך לפי גישה זו , הטענה היא טאוטולוגיה , השקולה למישפט "ונוס הוא . "ונוס אולם מובן שהאסטרונום שגילה לראשונה את הזהות בין כוכב הערב לכוכב הבוקר - שנחשבו עד אז שני כוכבים שונים - טען טענה שונה לגמרי מאשר "ונוס הוא , "ונוס או "כוכב הבוקר הוא . "כוכב הבוקר לכן , אמר פרגה , בבדיקת טענות אין להסתפק בדיבור על האובייקטים המיוצגים על ידי הסימנים , אלא יש להתבונן גם במשמעות . ככל שהדבר נראה לנו טריוויאלי , נזכור שהוא נוסח לראשונה במאה העשרים . האם ניתן להחיל הבחנה זו על האמנות הפלסטית ? גם באמנות הפלסטית נמצא את יחס הייצוג בין סימן למסומן , אולם יש לשים לב
|
|