|
|
עמוד:12
תפיסה במאה העשרים שזרמים אלה קלטו , שיקפו באמנות , ואף השפיעו עליו . דיק היגינס , ( Higgins ) מאנשי הפלוקסוס , הגדיר את המודרניזם כביטויו של "העידן , "הקוגניטיבי שהתמקד , לדבריו , בתהליך הידיעה : 1 הרחבת הידיעה באמצעות קליטה , טיעון או אינטואיציה . הדגש על הידע האנושי כמושא המחקר מצא את ביטויו בפילוסופיה , בפסיכולוגיה ובמדע הלשון . בתחום מדעי הארס סביר שהמאה העשרים תיזכר כעידן מהפיכת הלשון . הפילוסופיה המסורתית עסקה בשאלות על העולם : מה קיים , איך אני יודע שאני קיים ( דקארט , ( איך אני יודע מתי אפשר לסמוך על החושים ( המקל הטבול בחלקו במים נראה שבור , ובכל זאת אנו יודעים שהוא שלם . ( במאה העשרים העיסוק המרכזי בפילוסופיה הוא בבעיות לשון ומשמעות . במקום לשאול 'מה קיים / השאלה היא 'כיצד מדברים בשפה אנושית על מה . 'שקיים ברטרנד ראסל הציג את השאלה למה מתחייב הדובר כאשר הוא משתמש בביטויים מיודעים , שאלה שניתן לבדוק אותה דרך משפטים שמפרים את ההתחייבות הזאת , כגון , "מלך צרפת הנוכחי . "קירח בפילוסופיה האנאליטית המירו אף את הדיון בתחושות וברגשות בדיון על דרכי הדיבור על תחושות בשפה . ( הארט תאר את תחושת הכאב כאופן של דיבור על סימפטומים פיזיים ( . ההתמקדות בלשון היא תהליך הנמצא עדיין בעיצומו , כפי שמעידה פריחתה של הבלשנות התיאורטית מיסודו של חומסקי , המנסחת את שאלת הידע ( ידע הלשון ) כשאלה על המיבנה המולד של הנפש . אותה מהפיכת לשון עצמה ניתן למצוא ברבים ממדעי האדם - פסיכולוגיה , סוציולוגיה ואנתרופולוגיה , אך לצרכינו מעניין לשים לב שמדע הספרות עבר אף הוא מהפיכה דומה . כבר מראשית המאה ניסו סופרים וחוקרי ספרות להגדיר ולתאר ספרות במונחי לשונה , במקום במונחי העולם שהיא מייצגת . המשורר פייר רברדי ( Reverdy ) תיאר את לשון השירה כעמומה , ( opaque ) בניגוד ללשון השקופה - שעניינה העברת מסר בלבד . רומאן יעקובסון פיתח מערכת מורכבת לניתוח הפונקציות של השימוש בלשון וניסח רעיון דומה לזה של רברדי כ'פונקציה . 'הפואטית
|
|