|
|
עמוד:11
א . איזה יופי את המילים הללו אני רושם בוונציה . "קפה : "פלוריאן ציורים אוריינטליסטיים עוטפים אותי מכל עבר , תזמורת הבית מנעימה את אוזני במוזיקה קלסית קלה , מולי - יוני סן מרקו מעופפות בחזית הקתדרלה על פסיפסיה הזהובים . ונציה . הראש מסוחרר מהמראות לא פחות מאשר . "קאמפרי סודה"מה שפע היופי המקיף אינו חדל להמם אותי ואת מיליוני התיירים הזורמים לכאן כבר מאות בשנים : פילוסופים , משוררים , ציירים , מוזיקאים ואינספור פשוטי עם , ממערב וממזרח . כמותם , אני ניצב נפעם בתוככי הבזיליקה של סךמרקו או נוכח ציורי טיציאן , טינטורטו , וורונזה וחבריהם שבארמון הדודג'ים , במוזיאון ה"אקדמיה" ובכנסיות הרבות , ואיני חדל ללחוש בתוכי : "איזה יופי . " ! ונציה היפיפייה ניצבת מולי כספינקס אדיר החד לי חידתו , ובמופע מרהיב של תיאטרון ההדר , ואני אובד עצות , הגם שבקלילות ובזריזות אני מפעיל את כושר השיפוט האסתטי . הייתכן שמיומנותי בכלי - השיפוט האסתטי - תהא כה גדולה , ובה בעת אהיה סומא כליל לסוד הכלי - פשר היופי ? מובן שכן : ראו את חידת המוח וכנגדה את שימושנו היומיומי בו . נדמה לי ( ואני מציין זאת בטרם כל בחינה ) שאינני נדרש להפעיל שום מערכת אנליטית , אף איני נדרש לשום מטען אינטלקטואלי למען אוכל לקבוע בוודאות מיידית , "אינטואיטיווית" ( עוד אשוב אל המושג המתעתע הזה ) - "איזה יופי . " ! עוד אשנה דעתי בנידון , אך כאן , ב"קפה פלוריאן" ולצלילי ה "פוגה" של באך , נדמית לי חוויית היופי במיידית ובלתי אמצעית . ב , 1976 כשכתבתי את הספר 'השיפוט האמנותי' דמתה בעיניי המיידיות הזו לסוג השיפוט של ההנאה החושנית - ממשפחת שיפוטי הטעם הקולינרי , העונג המיני , נעימות המישוש . 'וכדו באותה עת , פטרתי את עצמי מעול ההתייצבות מול שאלת היופי , באמצעות הסטת הדילמה לתחום הפיזיולוגי העצבי ; דהיינו - בסילוקה מהמרחב האינטלקטואלי , בבחינת שאלה לא פילוסופית ( והאומנם : כלום יטריח עצמו פילוסוף לענות על חידת טעמו הטוב או הרע של מעדן ה"טיראמיסו" האיטלקי ? או : האם יתחבט בשאלת פשר ההנאה המינית . (? כיום נהיר לי שההנחה הזו דורשת בירור יסודי . שנים נקפו , ושאלת היופי אינה נותנת לי מנוח . היא ממתינה ויודעת שיבוא פרק ראשון : מבואות
|
|