|
|
עמוד:11
הקדמה שני מוקדים לספרי זה — האחד ספרותי ופורמלי , והשני תוכני ומהותי . אמנם המוקדים משתלבים זה בזה ונסמכים זה בזה ו התוכן של חיבור הלכתי מסכם דוגמת משנה תורה נגרר מהנמצא במקורות ספרותיים קדמונים , ומאידך גיסא כוללת הסוגיה הספרותית משמעות תוכנית מהותית . בכל זאת אפשר להבחין בין המוקדים , ומסתבר כי בין קוראי ספרי יהיו כאלה שעיקר עניינם בממד הספרותי , אותו צד המשקף את המתודה של הרמב"ם כפוסק הלכה בכלל ; ויהיו כאלה שעיקר עניינם בעמדה המימונית בנושא הספציפי הנידון , הלוא הוא משנתו הפוליטית של הרמב"ם . ואמנם יש גם מן המשותף במוקדים אלה . שכן ניתן להציג את שניהם בצורה תיאורית פנומנולוגית המדגישה את התוכן של דברי הרמב"ם ; אך אפשר להציג את שניהם גם בצורה היסטורית המדגישה את התהליך המגולם ביצירה המימונית והמחדדת את שאלת השינוי לעומת ההמשכיות שבדבריו . ברצוני לשרטט כאן , בקווים כלליים , את הפרובלמטיקה המיוחדת והאופיינית לכל מוקד , ולהציע לפני הקורא את הגישה שנקטתי בנוגע לבעיות אלה . אפתח בשאלות המתודיות ספרותיות , ואמשיך בשאלות התוכניות מהותיות . א שאלת מקורותיו של הספר משנה תורה נעשתה שאלה יסודית כמעט עם הופעת החיבור . מגמתה של הפרשנות הקלסית לספר הייתה לגלות את המקורות שמהם דלה הרמב"ם את פסקיו ; כך ניתן לעגן את ההלכה המימונית במסורת הדורות ולהקנות לה סמכות ואמינות , וכך ניתן לפעמים גם להבין הלכה זו לאשורה . המחקר המודרני העמיק בשאלת המקורות מסיבה נוספת : במקום שחשב לחשוף את סטיותיו של הרמב"ם מעדות המקורות התלמודיים , שם חשב לגלות את מקוריותו . כל סטייה מחייבת הסבר , וההסבר המעניין ביותר היה זה שהצביע על ניגוד או מתח בין ההלכה התלמודית והשכלתו הפילוסופית של הרמב"ם ( מה גם שעצם עצמאותו של הפוסק ממקורותיו ה"מחייבים" היה גילוי יקר כשלעצמו בעידן המודרני . ( ההנחה כי יש לחפש את אמונתו של הרמב"ם ואת זהותו דווקא בסדקים ובבקיעים שבבניינו ההלכתי שימשה , לפעמים , הנחה אופרטיבית . אולם בעיית הסתירה הפשטנית איננה הבעיה הגנרטיבית היסודית בחקר הרמב"ם ; ראייה כזו , המתמקדת בבעייתיות כנקודת מוצא , מצרה את ממדיה
|
|