|
|
עמוד:13
המחשבה הליברלית , אשר מיל הוא מייצגה המובהק , זכתה בעשורים האחרונים לקיתונות של רותחין מכיוונן של תיאוריות ביקורתיות המבקשות לערער על התוקף של אבני המסד של הנאורות . נגד הליברליזם נטען כי הוא מבוסס על הבנה פשטנית של מושגים כמו בחירה חופשית ואוטונומיה . בני אדם , לפי התפיסה הליברלית , הם סובייקטים קוהרנטיים , נפרדים זה מזה ויציבים מבחינה אונטולוגית . אולם תפיסה זו , כך נטען , אינה לוקחת בחשבון את השפעתם המורכבת של שפה , תרבות , הבניה חברתית ויחסי כוח סמויים על הפרט ועל כינונו כסובייקט . הליברליזם , טוענים המבקרים , אמנם מתיימר להיות תורה פוליטית ניטרלית , הנמנעת מלעצב את המחשבה או את ההתפתחות האנושית בכיוון קונקרטי כלשהו ומתמקדת בשאיפה ליצור את התנאים האופטימליים להתפתחות אנושית חופשית , יהיו תכניה של התפתחות זו אשר יהיו . אך תיאוריה לחוד ופרקטיקה לחוד . למעשה , ממשיכים המבקרים , הליברליזם מבוסס על תפיסה מאוד מסוימת של אנושיות , כזו הרואה את האדם כיצור רציונלי , אוטונומי , כישות קוהרנטית ונפרדת . ההסדרים הפוליטיים הליברליים מסוגלים לזהות ולהקנות כוח וקול פוליטי רק למי שחופף בתכונותיו את תמונת האדם שעליה הם מתבססים . כאן נכנס לתמונה הפמיניזם הליברלי . השתרשותו ההדרגתית של הליברליזם כבסיס האידיאולוגי וכצורת הממשל הדומיננטית במדינות אירופה וצפון אמריקה מאז המאה 18–ה סימנה הבטחה עבור נשים . עקרונות החירות והשוויון החרותים על דגל הליברליזם סיפקו בסיס רעיוני למאבקים על שוויון בין המינים . מאבקים אלה נתפסו בתקופתם כמייצגיו הבלעדיים של הפמיניזם . בעקבות התפתחותם המאוחרת יותר של זרמים פמיניסטיים מתחרים , נהוג לאפיין את המאבקים על שוויון זכויות אזרחי לנשים כמאבקים של זרם פמיניסטי אחד , המכונה פמיניזם ליברלי . זרם פמיניסטי קלאסי וחלוצי זה צידד בסדר הליברלי כראוי ונכון , וביקש כי המדינה
|
|