פרק ראשון הזהות הדרוזית

עמוד:6

החדשה כדי לרכז את כל הכוחות נגד האויב , אשר איים על צפון סוריה ( אבו סאלח , , 1985 ע"ע . ( 59-94 אחרי "המחנה" הראשונה נעלמו הדרוזים ממצרים ולאחר חידוש הפצת הדת ניתן למצוא דרוזים בהרי חלב שבסוריה , הרי הלבנון והרי הגליל בישראל . הרדיפות נגד הדרוזים נמשכו עד , 1043 השליח בהא אלדין היה חייב לסגור את שערי השליחות ומאז הדת הדרוזית לא מקבלת מאמינים חדשים . נוסף לכן בהא אל-דין נתן גושפנקא דתית , כלומר הדרוזים מצווים להסתיר את דתם ולהפגין כלפי חוץ את האסלאם ( אלתקיה . ( הדרוזים אשר היו חשופים לרדיפות , נמלטו אל ההרים והסתירו את כתביהם הדתיים בסודיות רבה ( סאלח , . ( 1989 מסעי הרדיפות בשלבי ההפצה הראשונים יצרו אצל הדרוזים מיתוסים . המונח "מחנה" חוזר בכל עת שנשקפת להם סכנה . במשך מאות שנים יצרו הדרוזים אגדות על ה"מחנה . " היא ליכדה אותם ועדיין מלכדת אותם . באמצעות אלתק"ה והקמת ישובים בהרים הצליחו הדרוזים לשמור על הפרטיקולאריזם העדתי שלהם . אלתקיה ה"תה האמצעי הרוחני שאפשר להם לקיים קשרים עם העולם החיצוני , והישיבה בהרים הייתה האמצעי הפיסי שאפשר להם לקיים את פולחנם הדתי . כמה שנים לאחר סגירת שערי הדת הופיעו הצלבנים בסוריה . בתקופה זו הופיעה גם הנסיכות התנוח'ית הדרוזית בלבנון . הופעת הצלבנים הייתה המבחן הראשון של ההתנהגות הפוליטית של הדרוזים . המדיניות שנקטו התנוח"ם בעת מאבקים בין המוסלמים לצלבנים מעידה שאלתקייה הייתה לא רק דתית כי אם גס פוליטית . זו הייתה הזדמנות נאותה להלחם בצד המוסלמי ולהפגין את האסלאמיות שלהם . עם הופעתם של המונגולים בסוריה ב1259- לפני קרב עין-ג'אלות תיאמו הנסיכים הדרוזים מראש את עמדתם . הנסיך ג'מאל אל-דץ נלחם לצד המוסלמים והנסיך זין אל-דין נלחם לצד המונגולים כדי לשמור על הדרוזים במקרה של ניצחון אחד הצדדים ( אבן יחיא , 1927 עמ' . ( 65 במשך התקופה הממלוכית ולאחר מכן במשך התקופה העותמאנית לא נטשו הדרוזים את אלתקיה ואת הפגנת האסלאם . אלתקיה שהושרשה אצל הדרוזים קיבלה תנופה נוספת . הנסיך עבדאללה אל-תנוחיי שפירש את עיקרי הדת , ייחס לאלתקייה חשיבות דתית כאשר ח"ב את אנשי הדת ללמוד את הקוראן ( נו » הד' , עי , 1975 עמי . ( 52 על אף העצמאות היחסית שהפגינו הנסיכים הדרוזים כלפי האימפריה העותמאנית המשיכו הדרוזים ומנהיגיהם להפגין אסלאם ולדבוק במסורת אלתקייה . אולם לא תמיד שיכנעה אלתקיה את המימשל המרכזי ואת המוסלמים בנאמנותם של הדרוזים לאסלאם הוצאו פסקי הלכה שהדרוזים אינם מוסלמים ובמסעות המלחמה של האימפריה העות'מאנית נגד הדרוזים בלבנון ב- , 1584 ב , 1613- ב1623- וב1635- וגם במהלך מרידות הדרוזים בחוראן שבסוריה נגד העותמאנים בסוף המאה ה , 19- חוזרת ההאשמה תמיד שהם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא