|
|
עמוד:11
החירות מן ההכרח הטבעי היא אבן פינה משותפת לפסיכולוגיה ולפילוסופיה שלו . ג'יימס מדבר על מזג פילוסופי ומקדיש מחשבה לאפיון סוגים שונים של נטיות לב פילוסופיות , כגון הנטייה הביקורתית–מדעית , הנצמדת למה שניתן להוכיח , והנטייה הספקולטיבית–מטאפיזית יותר , הנכונה להרחיב את מעגל האמונה אל מעבר לכך . גם כאן ישנה סינתזה פילוסופית–פסיכולוגית שמעוררת תהיות : כיצד יכול פילוסוף לראות באור חיובי את העובדה שעמדה פילוסופית אינה נתמכת בטעונים תקפים אלא משקפת נטיית לב ? ואם אכן השקפות פילוסופיות נובעות מנטיות לב , מה הטעם בדיון הפילוסופי ובהעלאת נימוקים לכאן ולכאן ? ג'יימס לא נתן תשובה מספקת לשאלה זו , אך ככל הנראה סבר שנטיות הלב מכתיבות כיוון כללי שבמסגרתו עדיין יש מקום להשקפות שונות , ושגם נטיות הלב הפילוסופיות עשויות לעבור שינוי אם נבין אותן על בוריין ונעמוד על השלכותיהן . ואמנם , רבים מכתביו הפילוסופיים של ג'יימס נוקטים שיטה שאפשר לראות בה מעין דיאלקטיקה : בנקודת הפתיחה ניתן מעמד לגיטימי לשתי השקפות שונות ולנטיות הלב המונחות בבסיסן , כך שג'יימס מעורר בנו את הרושם שהוא " מקבל " את עמדתנו , תהיה אשר תהיה . ואולם ככל שהדיון מתקדם וההשלכות של שתי העמדות הולכות ונפרשות לפנינו , שיווי המשקל ההתחלתי מופר ואנו מוצאים את עצמנו מכוונים על ידי ג'יימס להכרה בחסרונותיה של אחת הגישות וביתרונותיה של המתחרה . הדיאלקטיקה הזאת אינה מציגה את המסקנה כהכרחית , אך היא מאפשרת לנו בחירה מושכלת יותר בעמדה העדיפה מבחינת השלכותיה . רעיון החירות כלוז של החיים המוסריים שיחק תפקיד מכריע לא רק בהגותו של ג'יימס אלא גם בחייו האישיים . לדבריו , הבחירה בחירות חילצה אותו מהמשבר הנפשי העמוק שחווה בשנת . 1870 הוא מספר ביומנו שספרו של הפילוסוף הצרפתי שארל רנוביה
|
|