|
|
עמוד:9
הפסיכולוגיה מעתה גם למדע אמפירי . ויליאם ג'יימס השקיע כעשר שנים במחקר מרוכז ובכתיבת ספרו עקרונות הפסיכולוגיה , ( 1890 ( שהיה במשך עשרות שנים ספר יסוד בתחום והוא מוערך גם בימינו על ידי חוקרים רבים לא רק כספר פורץ דרך , אלא גם כספר עשיר בתובנות שטעמן לא פג . הספר זכה לפרסום רב בארצות הברית ובאירופה והקנה לג'יימס מעמד רם הן בעולם האקדמי והן מחוצה לו . לאחר השלמת מפעל זה הפנה ג'יימס את מרצו יותר ויותר לפילוסופיה : הוא החל ללמד פילוסופיה בהרווארד , כתב מאמרים פילוסופיים רבים והרבה לתת הרצאות גם לקהל הרחב שנהר אליהן . נראה שהפילוסופיה של ג'יימס הבשילה במשך שנים ארוכות של מחשבה , והשנים האחרונות בחייו ( גם לאחר פרישתו מן ההוראה ב ( 1907– הן הפורות ביותר מבחינת תרומתו לפילוסופיה . מקצת עבודותיו בשנים אלה התפרסמו רק לאחר מותו . ג'יימס היה סקרן וצמא דעת בתחומים רבים , והשכלתו הרחבה העשירה את כתביו ואת הרצאותיו . הוא התעניין גם בחוויות מיסטיות , בכתיבה אוטומטית , בטלפתיה , בשיטות שונות לריפוי עצמי של בעיות נפשיות וגופניות ומה שהיינו מכנים היום רפואה אלטרנטיבית . ההתגלות הדתית ריתקה אותו והוא הקדיש את ספרו החוויה הדתית לסוגיה ( 1902 ( לתיעוד מפורט של עדויות מפי גברים ונשים שעברו חוויה כזאת . ג'יימס עצמו לא התנסה בהתגלות או בחוויית ביטול האני והרגשת ההתמזגות עם היקום המופיעה פעמים רבות בספר , אך נראה שהייתה בו כמיהה לכך . הוא היה נדיב , אולי נדיב מדי , באזכורים ובתודות להוגים אחרים , ולא פעם הצניע את המקוריות של תרומתו על ידי הצגתה כחוליה במסורת מחשבתית . באופן הזה , למשל , הוא מציג את הפרגמטיזם בספר הזה כשם חדש לדרך מחשבה עתיקת יומין . בסופו של דבר הרטוריקה הזאת לא הסתירה מעיניים בוחנות את התעוזה שבאחדים מרעיונותיו , והם אכן נתקלו בביקורת נוקבת . ג'יימס ניהל התכתבות ענפה עם בני משפחתו ועם הוגים רבים , ודיאלוגים אלה השפיעו לא פעם
|
|