|
|
עמוד:9
מבוא התיאטרון הקהילתי החל להופיע בישראל בתחילת שנות השבעים מתוך מניעים חברתיים , ומתוך אמונה כי בכוחה של אמנות להשפיע על מציאות חברתית ולשנות אותה . צמיחתו ככלי פוליטי חברתי הושפעה , כפי הנראה , ממגמות דומות שהתפתחו באמריקה ובאירופה בשנות השישים והשבעים . מאז הופעתו במרחב הציבורי חלו שינויים בדפוסי פעולתו , במגוון הקהילות שבתוכן הוא פועל , ביעדים שהוא מציב לעצמו , בתשומת הלב הציבורית לה הוא זוכה , ובמקומו על מפת התרבות הישראלית . אחת הקבוצות החברתיות הפונה יותר ויותר לתיאטרון הקהילתי ומשתמשת בו ככלי ביטוי היא אוכלוסיית הנשים . קבוצות שונות של תיאטרון נשים קהילתי נוצרות ופועלות בהקשרים חברתיים מגוונים . קהילות בעלות מכנה משותף גיאוגרפי , אידיאולוגי , חברתי ודמוגרפי מצמיחות מתוכן קבוצות תיאטרון שבמסגרתן עוסקות נשים בתכנים שנוגעים לחייהן כפרטים ובציבור . קבוצות תיאטרון אלה עסוקות בחיפוש אחר דרכים אמנותיות וארגוניות שיהלמו את יעדן — יצירת דיאלוג חי ומתפתח בין הנשים לבין עצמן , ובינן לבין קהילתן והחברה הרחבה . המחקר העומד בבסיסו של ספר זה נערך בתקופה של שינויים הקשורים בנשים ובמעמדן במשפחה , בקהילה ובחברה . בצד שינויים אלה , קיימת עדיין רתיעה בקרב נשים רבות מתרגום מודעותן החברתית והאישית לפעילות מאורגנת שבכוחה להביא לשינוי רדיקלי . חלק גדול מהן מתקשה לפרוץ את דרכו במסגרות פורמליות . לעומת זאת מתרחבת והולכת התופעה של התארגנויות נשים במסגרות לא פורמליות לצורך פעילות משותפת . נראה , כי תיאטרון קהילתי משמש עבור הנשים כלי נוח לביטוי אישי וציבורי , מאחר והן משלבות בו פעילות קבוצתית בלתי פורמלית ובעלת אופי תומך עם הופעה על במה פומבית . מאבקן העיקש של כל הקבוצות להתקיים בתוך מציאות שמערימה קשיים כלכליים , טכניים , ארגוניים , רגשיים ופוליטיים — מחדד את השאלות לגבי משמעות פעילותן ויצירתן . למרות שרק קבוצה אחת מתוך אלה המשתתפות במחקר — הקבוצה הלסבית — מגדירה עצמה כפמיניסטית , הרי ניתן , מתוך "קריאת" הטקסטים התיאטרוניים של שאר הקבוצות , להסיק כי רובן ככולן עסוקות בתכנים המאפיינים את התיאטרון הפמיניסטי ואף עושות שימוש בפרקטיקות תיאטרוניות הרווחות בו . לפיכך , בעבודתן של קבוצות הנשים מתרחש מפגש ייחודי בין התיאטרון הפמיניסטי לתיאטרון הקהילתי .
|
|