|
|
עמוד:5
" הילכו יחדיו בלתי אם נועדו " ? אב בניהו , יועץ שר הביטחון לתקשורת , ויועצם של שלושה שרי ביטחון מגלה כי , "בשנים האחרונות נערכו מפגשים של בכירים בשב"כ עם אנשי תקשורת . שלושת ראשי השב"כ האחרונים נפגשו עם אנשי תקשורת בסמכות וברשות הממונים עליהם ובשליחותם . " אהרון קליין שאלה : כיצד אתה מנתח את תמונת המצב ביחסי אירגוני המודיעין עם התקשורת ! תשובה : הדילמה הבסיסית של אירגוני המודיעין נעוצה בעימות בין הסודיות לפומביות ובעצם בשאלה : הילכו יחדיו בלתי אם נועדוז מצד אחד עומדת חשאיות האירגון , שבו מרכיבים של שליחות עלומה , ביטחון האנשים וביטחון המדינה ואילו מנגד קיימת מציאות שבה רוב שירותי הביון בעולם המערבי והעומדים בראשם חשופים בצורה זו או אחרת . לרוב האירגונים יש אתרים באינטרנט ודוברים . גם אצלנו חל שינוי משמעותי בשלוש השנים האחרונות ולדעתי זהו שינוי בלתי הפיך . 1 די \\ שנערך בבית הדין הגבוה לצדק ב988- ו נקבע בפסק דין עקרוני כי אין מניעה בפירסום מידע הקשור בענייני ביטחו / אלא אם ק , קיימת פגיעה ממשית וקרובה בביטחון המדינה . לאחר חמישים שנה , לא כעקבות דיון מסודר ולא בהחלטה מסודרת אלא מכוח המציאות אנו נמצאים במצב ששמותיהם של ראשי האירגונים חשופים . הדבר נובע כעיקר מהעובדה ששני ראשי האירגונים באו מתפקידים גלויים בצה"ל או בשירות הדיפלומטי ומכאן , בתוספת חוסר יכולתה של הצנזורה הצבאית לאכוף מניעת פירסום - ראש השב"כ , ראש המוסד והמשנה לו חשופים כציבור . אפשר לשאול את עצמנו ולחשוב האם שגינו בכך אם לאו , אבל אין טעם בדיון שכזה שכן זוהי המציאות העכשווית . גם האירגונים עצמם חשופים יותר מבעבר . עד לפני כעשור המילה "המוסד" לא היתה נאמרת באורח גלוי בכלי התקשורת או ברחוב הישראלי . כלי התקשורת הראשון שחשב שאפשר לדווח , בהרחבה יחסית , על המוסד , היה המקומון התל-אכיבי של רשת שוקן - "העירי . ' עמדתו של " העיר" זכתה בדיון שנערך בבית הדין הגבוה לצדק ב . 1988- בג"צ קבע כפסק דין עקרוני כי אין מניעה בפירסום מידע הקשור בענייני ביטחון אלא אם כן , קיימת פגיעה ממשית וקרובה בביטחון המדינה . מאז , הציבור בישראל מוצף במבול פירסומים לא רשמיים על המוסד , מרביתם מצוטטים מהעיתונות הזרה ובהם מידע רב , גם אם לא תמיד מדויק ; על האירגון , יחידותיו , תחומי העיסוק והכיסוי , ובמקרים מסוימים גם על העובדים בו . מידע רב מתפרסם גם בספרים , אתרים ופירסומים ברשת האינטרנט . עניין חשוב נוסף הוא ראייתם של העורכים הראשיים של כלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית את הכיסוי התקשורתי בכל הקשור באירגוני המודיעין . לדעתי העורכים כיום אינם חשים את כובד האחריות לגורלה , ביטחונה ועתידה של המדינה על כתפיהם , כפי שחשו עורכים בעבר כמו : חנה זמר , גרשום שוקן , אריה דיסנצייק והרצל רוזנבלום . בעשורים הראשונים למדינה , בדורם של בן שאלה : אם אין לן משנה סדורה וההתנהגות הקיימת היא של "שומר נפשו ירחק" אזי כשקורות תקלות העיתונות חוגגת וגוררת את המערכת למקומות שהיא לא רוצה למצוא עצמה בהם . אם אין הידברות אתה חוטף פי כמה וכמה ממה שמגיע לן . תשובה : יכול להיות . שאלה.- אם כן , האם לא צרין ליצור כלים שיאפשרו התמודדות ! תשובה : באירוע בשוויץ היה ברור שפירסום יכול להרע לסיכוי לפתרון . קודמי בתפקיד נפגש עם ועדת העורכים ושטח בפניה את השיקולים ובפועל לא נעתרו לבקשה . מבחינתנו היה ניסיון והוא לא הביא לתוצאה המקווה . - מהו הלקח הטמון בהתנסות זו ? אני לא יכול לאפשר מצב בו כל אחד עושה שבת לעצמו . ולכן ישנה החלטה גורפת שאין אנו נדברים עם התקשורת . המוסד משלם מחיר כבד מאד ולא הייתי רוצה לשלם אותו . זה לא מוצדק . אך אני לא יודע אם מדיניות אחרת תביא למחיר קטן יותר . אני לא יכול לעשות ניסוי ולומר ננסה שנה ואז נראה . אין אפשרות ללכת אחורה . ברגע שקיבלת החלטה - זו החלטה שאין ממנה נסיגה . שאלה.- מה לגבי השלכות על תדמית המוסד ! למה לא לחשוף סיפורי הצלחה מלפני שלושים שנה ! תשובה : הסיפורים הכי גדולים של המוסד הם כאלה שאי אפשר לפרסם לעולם , לפחות לא בשנים הקרובות . הפעילויות הכי נועזות שהניבו תוצאות ערכיות ביותר לא ניתנות לפירסום . אם נפרסם חלק אזי ניצור שתי קטגוריות - כאלה שמתפרסמים וכאלה שלא וזה ייצור לנו בעיה פנימית לא פשוטה . יכול להיות שאני אקנה תהילה מאזנת מצד אחד ואשלם מחיר שאנשים מסויימים אחרים , יצטרכו להישאר אלמונים . בנושא זה הסכמתי עד כה לחריג אחד וזה קשור לקוקלה ז"ל והכתבה שפורסמה עליו . כללית , יש אתוס לא להיות במגע עם התקשורת - זה חלק מתנאי השירות - חלק מתפישת עולם . שאלה : נוכח העובדה שהתקשורת חודרנית ומגיעה כמעט לכל מקום , האם אתה לוקח בחשבון לפני אישור פעולות של המוסד את ההשלכות השליליות של הפירסום בתקשורת במקרה של תקלה ! תשובה : זה לא קרה לי עד כה , ואני לא חושב על זה . דבר כזה יכול לשתק פעילויות של האירגון . אני יכול לחשוב על מאות דברים שבהם קיימת סכנה פוטנציאלית שאם היו מתפרסמים היו גורמים נזק עצום למערכת . כך אי אפשר לעבוד . התשובה היא לא . מי שחושב כך לא יכול להיות ראש מוסד . אבי בניהו
|
|