מתדמית אויב לתדמית שותף

עמוד:10

מתדמית אויב לתדמית שותף הניתן לחנך לשלום ? לא ניתן "לחנך לשלום . " די לכאורה במשפט פסקני וקצר זה כדי לבטא את דעתי בסוגיה . בדעה זו מחזיקים גם אחרים , שאת דבריהם אביא בקצרה להלן , בהשמטות קלות . ס . יזהר גורס כי "אי אפשר לחנך לשלום , כי אי אפשר לחנך לשום דבר " 1 . " ו שלמה סבירסקי טוען , כי "חינוך הוא אינדוקטרינציה ושטיפת מוח . לא נותר אלא ללמד כתוך התנסות , ששונים יכולים לחיות יחד בלי לוותר על שונותם , " והוא מוסיף : "שלום הוא אוטופיה והחינוך לשלום אינו דבר אפשרי . " ( הציטוטים מתוך "שלום עלינו , " "המליץ" , תשרי תשנ"ד , . ( 1993 מובן שאי-אפשר להסתפק באמירה כללית כזו . צריך ככל זאת לחפש דרכים להכשרת לבבות , לאומית ואישית כאחת , לאפשרות שמצב של שלום , כמתכונת כלשהי , ישרור באזורנו . את ה"טיפול" צריך להתחיל בחצרנו - אנו , בטרם ניערך לשפר את מערכת היחסים עם בני עם אחר . ? ? ? ההסתפקות בכותרות שטחיות וב"מבזקים , " המאפיינת היום את התקשורת , סותרת במובהק כל אפשרות לרדת לעומק דעתו של הזולת ? ? ? אף שהדברים שלהלן יכולים להיקרא במליצות ו"כותרות" היפות לכל , הריני ממליץ לנסות להתייחס אליהם כפשוטם בבחינת מרכיבים חיוניים ובסיסיים בתהליך "ריפוי עצמי . " ראשית חכמה , עלינו לחזק את הכושר של כולנו להקשיב לזולת . הדוגמה השלילית ובוטה - אף הגרוטסקית , בעיני - של תכנית הטלוויזיה - " פופוליטיקה , " מצויינת להמחשת הצורך הדחוף בהנחלת כושר זה וחיזוקו . כדאי להרגיל את ילדינו ( ואת עצמנו , בראש ובראשונה ) להכרח שבהקשכה לזולת ( ובמיוחד אם דעתו שונה משלנו ואולי אף אינה מקובלת , כי איך נדע את ההבדלים בגישה ואת מהותם , אם לא נקשיב להם (! ההסתפקות בכותרות שטחיות וב"מבזקים , " המאפיינת היום את התקשורת , סותרת במובהק כל אפשרות לרדת לעומק דעתו של הזולת . בתחום רחב זה של הקשבה לזולת ניתן לכלול לימוד מעשי של כללי הדיון : מהי שיחה תרבותית וכיצד מנהלים ויכוח . צריך ללמד את הילדים - ואת עצמנו - כי אם נרצה שיקשיבו לנו , ואולי שישקלו את דעתנו , תנאי בסיסי הוא לפתח נכונות להקשיב לזולת . שנית , יש להתחיל ללמד את הילדים - ואת עצמנו תחילה - כי הזולת שונה מאתנו . הוא 'יאחר" ולכן ניתן להניח , מלכתחילה , כי אין סיבה נראית לעין שיחשוב כמונו . ? ? ? את כיבודן ההדדי של זכויות אנשים וקיבוצים צריך ללמד . אין הדבר מובן מאליו ? ? ? קבלת האחר כגורם מובן מאליו בעולמנו , שאינו הומוגני , ושאין לצפות ממנו להזדהות עם מחשבותינו ודעות המקובלות עלינו , היא תנאי יסודי נוסף להתקדמות לקראת פתיחות בין-אישית ובין-קבוצתית . לשון אחהלקראת יחסים של שלום . לאחר , השונה מאתנו , יש זכויות משלו , עליהן יעמוד ויבקש שנכבדן . את כיבודן ההדדי של זכויות אנשים וקיבוצים צריך ללמד . אין הדבר מובן מאליו . במיוחד במצבים שהקיטוב בין הצדדים קיים מראש . "ניתן לחנך לקבלת השונה , " אומר ד"ר סבירסקי , "לפתיחות , להשתחרר מדעות קדומות , מפחדים , מאידיאות פיקס . " ... ? אני מבקש לטעון כי לפני שנתמודד עם קבלתו של בן עם אחר , טוב נעשה אם נשקיע מאמצים כנים ומתמשכים בחינוך לקבלת השונה בן-עמנו , תהא מהות שונותו אשר תהא ; דתית , חילונית , ימינית , שמאלית , מזרחית ... הדבר יתרום במישרין לחיזוק עמידתנו וחישולנו לקראת האתגרים הכרוכים בהתקרבות לבני עם אחר , עמו נחפוץ לחיות בשלום . כשנהיה טובים יותר ביחסינו בינינו לבינינו , נוכל אולי לנסות להתמודד בכנות עם האתגר האדיר של חיים בשלום עם בני עם אחר ועם מדינות שכנות . הכיוונים , למרבה הפלא , יהיו דומים עד מאוד : כיבוד הזולת ותרבותו , נכונות להקשבה ולדיון והכרה בזכות האחר להיות שונה מאתנו , בלי שהדבר יפחית מחשיבותו או מכבודו בעינינו . תנאי ראשון להתקרבות הוא הרחבת הידע על הזולת : שפתו , יסודות תרבותו והדברים החשובים לו . ניתן לעשות זאת ( הדבר יסייע גם בהפגת חששות מפני בני העם האחר ) באמצעות הוראת השפה הערבית כשפת חובה לילדינו , כבר מקטנות . שגינו שגיאה היסטורית בכך שנמנענו מלעשות זאת עד כה . אנו חיים במזרח התיכון , הדובר ערבית , והכרת השפה היא תנאי ראשון לניסיון להשתלב בו . ידיעת השפה הערבית תאפשר קיומה של תקשורת פתוחה מחד גיסא , צמצום פערים והפגת פחדים המצויים ברקע הזרות והניכור מאידך גיסא . היא תאפשר גם היכרות קרובה יותר עם תרבות בני העם האחר , שעמו אנו רוצים בשלום : הכרת הספרות והשירה , האתוס הלאומי והפולקלור , יסודות האמונה הדתית ומרכיבים במבנה החברתי-כלכלי . אין מדובר בהיכרות אקדמית גרידא , שכן זו היכרות החיונית להשגת האמור לעיל ; תקשורת והפגת חששות הדדית . עלינו להפוך את תדמיתו של הערבי בעינינו מתדמית של אויב לתדמית שותף . ברור כי אין מדובר במעשה קסמים - זהו תהליך ממושך ומייגע , מסע שיהיו בו מכשולים רבים . במערכת החינוך ככלל , אך בעיקר בבתי הספר , נכון יהיה להידרש לאתגר הזה מיד , גם בלי להיזדקק להנחיות "מלמעלה . " ברור כי אנו נמצאים במצב של פיגור גדול , אם לשפוט לפי המשטמה והבוז שרוחשים אצלנו כלפי קבוצות בתוכנו פנימה , כמו גם כלפי בני העם הערבי . יש , אם כן , להפוך את השפה הערבית ואת תרבות ערב ללימוד חובה כבתי הספר שלנו ; לבנות תוכניות לימודים , לקטנים וגדולים ( ובתוך כך , גם לימוד למבוגרים , ( לקשב לזולת וקבלת האחר , תוך כיבוד זכויותיו . לתכניות אלה צריכים להיות שני רובדי התייחסות ; תחילה בחצרנו - פנימה , ולאחר מכן כלפי הערכים . ? ? ? אנו חיים במזרח התיכון , הדובר ערבית , והכרת השפה היא תנאי ראשון לניסיון להשתלב בו ? ? ? ייתכן שאין זה "חינוך לשלום , " אך בנקיטת צעדים מעשיים כאלה נסייע בהתכוונות אל השלום . '/ . /? כוזרי , מנהל ביה"ס הריאלי העברי בחיפה , ל ^ ' ענד 7 p 9 n ניה"ס הצבאי למודיעין * פורסם לראשונה בביטאון הסתדרות המורים "פנים'

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא