|
|
עמוד:16
Dntmn שהוברחו מן הכפור זמן רב לפני שנכתבו ספרים ותסריטים על בריחת אנשים אל החופש , דאגה מדינת ישראל למלט יהודים ממשטרים שרדפו אותם ולהביאם אל המולדת המיוחלת מאת : גיל קיסרי הימים , כשהמדינה עדיין בחיתוליה - תחילת שנות ה , 50- במזרחאירופה הגיעו ראשי המשטרים הקומוניסטיים למסקנה , כי מרבית היהודים נאמנים בסתר ליבם לחזון הציוני . לפיכך ניסו להשתיק את התנועה הציונית ע " י כליאתם במחנות-עבודה או בבתי-כלא . הרעיון הראשון לסייע ליהודי ארצות אלו נתגבש בין דוד בךגוריון , אז ואש הממשלה , לראובן שילוח , ראש המוסד הראשון . הדבר בא לידי ביטוי בקטע מיומנו של בךגוריון מדצמבר ו . 195 לאחר שאירגון "נתיב " ( אז " ביל"ו (" הפך ב , 1954- מזרוע של "המוסד לתפקידים מיוחדים " לגורם עצמאי , הוא קבע לעצמו כאחר היעדים העיקריים את נושא " הממולטים : " איתור יהודים במלכודת הקומוניסטית והברחתם לארץ . אמנם דובר בבודדים - כמה עשרות בלבד - אך הדבר ענה להכרה המסורתית , כי "כל המציל נפש אחת מישראל , כאילו הציל עולם שלם . " בראשית המבצע עמדו בראשו שאול אביגור , ראש "נתיב " הראשון ושלושה מפעילי "המוסד לעליה ב י" הזכור לטוב : שייקה דן ( טרכטנברג ) ז " ל , משה כרמיל וגרישה שנקמן . כיצד פעלה השיטה ? באירופה פעלו מספר אנשים שהתפרסו בארצות היעד שמעבר למסך הברזל , שם פעלו מתוך הנציגויות הדיפלומטיות . הוקמו מוקד מבצעי בווינה ומוקד פיננסי , פיקודי ולוגיסטי בציריך והמטה בתל אביב תיאם את הפעילות בשטח ואת הקשר עם משרדי הממשלה בארץ , כולל השב " כ . שליחים דיפלומטיים בסקנדינביה סייעו וגיבו את המבצעים . מתוך הראיונות עם פעילי התקופה ובדיקת החומר הכתוב המועט אשר שרד מתברר , כי לא היו קריטריונים נוקשים לבחירת "הממולטים . " בדו " חות מהתקופה ההיא נאמר , כי : "לחברים בחו " ל יש רק שליטה מועטת בבחירת מועמדים רצויים . " הסתמכו אז על שמועות בדבר רצונו של פלוני להגיע לארץ , על משפחה שמבקשת להביא את יקירה לארץ , או יהודי שמתעקש להגיע לנציגות הדיפלומטית הישראלית חרף הקשיים והסיכונים . אירגון ומבצע "מלט" ( כפי שנקראו אז ) השתמש בכמה אמצעים . זיוף מסמכים מערכת התיעוד בווינה , המילוט לא היה אפשרי ללא זיוף מסמכים בצורה מדויקת ומושלמת . לצורך זה נדרש דרכון אותנטי , שבו בוצעה החלפת תצלום . אנשי "ביל '' ו " ( יותר מאוחר "נתיב ( " איתרו וגייסו סייעני תיעוד בווינה , אשר פרטיהם התאימו ככל האפשר "לממולט" - גיל , גובה , צבע עיניים וצבע שיער זהים או דומים . הסייענים פנו לקונסוליות של מדינות מזרח אירופה ( בעיקר פולין וצ'כוסלובקיה ) בווינה וביקשו אשרות מעבר לסקנדינביה . הזיוף היחיד , בנוסף להחלפת התצלום , היתה חותמת הכניסה לאותה מדינה . הדרכון ובו האשרה היה מועבר ע " י בלדר , מצוייד בדרכון דיפלומטי , אל היעד . כך זויפו במעבדת התיעוד בווינה , בידי שניים או שלושה זייפנים , מאות דרכונים . ה " מלטה " אמצעי מתוחכם וייחודי לאותם ימים היתה המכונית שכינויה היה "מלטה " - מכונית אמריקנית גדולה מאוד ובה היה מקום מסתור כדי להבריח את "הממולט" לטווח של 400-450 ק " מ . הברחת אדם חי בדרך זו הצריכה הכנות רבות מראש ותיאום מדויק . ה " סליק " היה אמור להיות נרחב מספיק המאפשר נשימה ושהייה ממושכת וכמובן יכולת פתיחה מהירה . ה " סליק " היה בחלל שנוצר בין הכסא האחורי לבין הדופן של הגלגלים האחוריים . לפי המודוס אופרנדי היה על " הממולט " לחכות על המדרכה וברגע שהגיעה המכונית ונעצרה היה עליו להשתחל פנימה ולגלוש אל המסתור , הכל בתוך כמה שניות . אופן המילוט נוסה ונבדק מראש . הקושי היה נעוץ במורכבות של המבצע ובעלות הגבוהה של מילוט אדם אחד בכל פעם . 0 יר 1 ת הנהר מילוט באמצעות הסירות על הדנובה , בעיקר מבוקארשט ובודאפשט . סירות הסוחרים ששטו על הנהר , הופעלו בידי משפחות שאנשי "נתיב" גייסו תמורת ממון רב . השייטים הבריחו עולים בתאי המטען עד לווינה , בכל קבוצה היו בין 10 ל30- איש . מתוך כמה עשרות סיפורי "ממולטים" נביא שלושה סיפורים אישיים : נווברט זאנג מפולין , מאשק אלכסנדר מצ ' כוסלובקיה , ארוש אשטוואן מהונגריה .
|
|