|
|
עמוד:10
אם יחזיק בתומתו או יעזבנה . אולם משבאו הצרות על איוב הצדיק , והוא עמד בניסיון , הבעיה חדלה להיות בעייתו של האל , והפכה להיות בעייתו של האדם . כל זמן שה' היטיב עמו , תלה איוב את גורלו הטוב בצדקתו . הוא האמין ככל החכמים שבימיו , כולל רעיו , בתורת הגמול המקובלת , הגורסת שהצדיק מקבל שכר על צדקתו והרשע נענש על רשעתו , כלומר שקיים קשר ישיר וסביר בין גורל האדם למעשיו . משבאו עליו היי סורים והוא לא מצא קשר הגיוני בין ייסוריו ובין אורח חייו המוסרי בעבר , נפקחו עיניו לראות שהמקרה שלו איננו כל כך חריג , וכי לעתים קרובות "צדיק ורע לו , רשע וטוב לו , " ויש גם מקרים שבהם הצדיקים נכרתים ביחד עם הרשעים ( ט , כב-כד ; כא , ז-לד . ( כל זמן שאיוב היה שרוי טוב , הסתירה שבין אמונתו בהשגחה צודקת לבין המציאות נעלמה מעיניו . משנת רגשו עליו הצרות , נפקחו עיניו , ועולמו נחרב עליו . ? לסיפור המבוא עוד תפקיד : המחבר מבקש לבסס בסיפור זה מעל לכל ספק את צדקתו של איוב בעיני הקורא . אילולי המבוא היו מתקבלות על דעתנו טענות הרעים שייסורי איוב הם עונש על חטאים נסתרים , ולא היינו מזדהים עם איוב הסובל . לאור המבוא אנו יודעים כי איוב סובל על לא עוול בכפו ומבינים מדוע הוא כה בטוח בצדקתו . זאת ועוד , איוב משמש דוגמה לירא אלוהים ישר , אשר אינו מוכן לשקר ולהרשיע את עצמו כדי להצדיק את אלוהים , ועל כן מוצדקת טענתו כי קיים אי סדר מוסרי בניהול העולם . ? אין המחבר ( וכן איוב בדבריו ) מכחיש מכול וכול את האמונה בשכר ועונש , אלא הוא מוכיח שהחוק הזה איננו מוחלט וכי יש לא מעט מקרים הסותרים אותו . לפיכך אם אנו רואים צדיק סובל , אל לנו להניח שיש לו עוונות נסתרים , כפי שעשו זאת רעי איוב שהאשימוהו בחטאים . עם זאת הצדיק שבאו עליו ייסורים . והוא אינו מבין את סיבתם , אל לו לבוא בתלונות אל אלוהים ולייחס לאלו הים עוולה . על אדם כזה להתגבר על ספקותיו ולהוכיח שיראת האלוהים שלו אינה תלויה בדבר . עליו לדבוק בתומתו ולבטוח באלוהיו חרף כל הייסורים שפקדו אותו . ניתן לסכם ולומר כי יראת אלוהים אמיתית נבחנת רק על ידי ייסורים , ואינו דומה ירא ה ' מתוך חיי אושר לירא ה ' מתוך סבל וייסורים . ? רעי איוב , שלא התנסו בחוויותיו הקשות ושלא באו עליהם ייסו רים מן הסוג שבא עליו , אינם מבינים לרוחו וממשיכים לדבוק בהשקפותיהם הישנות , שהיו מנת חלקם של חוגי החכמה בדור ההוא , תוך התעלמות בוטה מן המציאות המורכבת , שהשתקפה במקרהו של איוב . הם טוענים בתוקף כי קיים רק חוק אחד בהנהגת אלוהים את העולם , חוק הגמול - ה ' מיטיב לצדיק ומעניש את הרשע ( השווה ד , ז-יב ; ח , ד-ו ; יח , ה-כא ועוד . ( לאור השקפה דוגמטית זו הם מנסים לתרץ בכל מיני תירוצים את החידה שבייסורי איוב ואת המציאות הסותרת את אמונתם . הם טוענים למשל כי האדם השפל והחלש אינו יכול להיות כלל צדיק בעיני האל הנורא והנשגב ( ד , יב-כ ; כה , ב-ו . ( טענה אחרת , השכיחה גם בספרות החכמה השמרנית , היא שהצלחת הרשעים היא ארעית וקצרה וסופם לאבדון ( ה , ג-ה ; ח , יא-טו ; כ , ה ; כב , יז-כא . ( הרעים מודים בכך שלעתים האל מביא פורענות על הצדיק , אך לדבריהם הוא עושה זאת רק לטובתו , כדי להחזירו בתשובה או לצרפו ולטהרו מחטאיו או כדי למנוע ממנו להגיע לידי חטא . ולפיכך הם מייעצים לאיוב להודות בחטאיו ולחזור בתשובה ( ה , יח ; ח , ז ; כב , בג-כח ; לג , יד-כג . ( הם אף מעלים את הטענה כי הצדיק נענש לעתים על חטאות נעורים ( לג , כה-כח . ( הם מדגישים פעמים אחדות שאם איוב יחזור בתשובה , האל יסלח לו על חטאיו , יגאל אותו מייסוריו ואחריתו תהיה טובה ( ה , ח-כז ; יא טז-כ ; כב , כא-ל . ( בעמידתו של איוב על דעתו כי הוא צדיק , וכי אין הוא ראוי לסבל שהועד לו , הם רואים יהירות וחוצפה ומרדנות נגד האל , והם מתפרצים נגדו בהאשמות גלויות , ומייחסים לו חטאים כבדים ( כב , ה-כ ? . ( גם אליהוא הצעיר והשחצן , שלא היה מרוצה לא מתלונות איוב ולא מתשובות הרעים והתנדב לסתום את טענות איוב אחת ולתמיד , חוזר בדבריו , אם כי בסגנון שונה ובהדגשים אחרים , על טענות הרעים , וכמעט אינו מחדש דבר בנאומיו . גם הוא מייחס לאיוב חטאים ( לב , יד-כח ; לד , ז-ט ) ומצדיק את אלוהים ( לד , יז-לא ; לו , ה-טז ; לז , כג ? . ( לקורא ברור כי המחבר מצדד באיוב כנגד הרעים . ניתן להוכיח זאת משתי עובדות : ראשית , הוא נותן לאיוב לפתוח בוויכוח ( ג . ( שנית , הוא שם בפי אלוהים נזיפה קשה לרעים , באמרו לאליפז : "חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב " ( מב , ז . ( מכאן כי מטרת המחבר לערער את האמונה המקובלת בתורת הגמול . ואולם אף על פי שהמחבר מזדהה עם איוב , אין הוא מקבל את דעותיו . הוא מצדד באיוב משום שדיבר אמת " ) נכונה , (" כלומר אמר את אשר האמין בו בלבו , ולא הרשיע את עצמו כדי להצדיק את אלוהים . אולם נראה שלדעת המחבר איוב טעה בהאשימו את אלוהים באי צדק , שכן הוא שם בפי אלוהים נזיפה קלה גם לאיוב ( מב , ח . ( מסתבר כי המחבר מביע את דעתו האישית על בעיית הצדיק הסובל ברעיונות הבאים לביטוי בנאומי ה ? . ' לכאורה נאומי ה ' ( לח-מא ) אינם עונים לשאלות שבהן מתלבט איוב : אין בהם הסבר לסיבת ייסוריו , ואף אין ה' מגלה לאיוב את סודות ההשגחה בעולם . נשאלת השאלה : מה אפוא כוונתם ? אלוהים מתאר בפני איוב את פלאי הטבע שברא ואת המסתורין האופף את הנהגתו . בתיאור נפלאות הטבע משתקפים כוחו הכביר של האל , חכמתו והשגחתו על יצוריו ( לח , כז ; לט , א-ד , כו . ( בטבע מתגלה אלוהים פעמים כבעל כוונה תכליתית ופעמים כחסר כוונה ותמהוני , כפי שמעידות המפלצות המוזרות שברא . משמע מורכבות הטבע מלמדת על הניגודים שבמידותיו של אלוהים , ומבהירה לאיוב שהשכל האנושי אינו יכול לתפוס את סודות הבריאה ואת החוקים שעל פיהם העולם מנוהל . יחד עם זאת עצם התגלות ה' אל איוב נוטעת בו את התחושה שהאל משגיח על ברואיו ודואג להם . והדבר מרגיע את איוב ומשכך את סערת נפשו . לפני שבאו על איוב הייסורים היתה לו ידיעה מוגבלת בלבד על האל כגורם מיטיב ומגן בחייו , וידיעה זו נמשלת לשמיעה בלבד " ) לשמע אזן שמעתיך , " מב , ה . ( עתה , ספר איוב נוח ; מחדש את היחס שבק האל לני ? האדם המאמין , ומצע במלוא חריפותה את השאלה האם תיתכ ; יראת אלוהים לשמה ? או שמא ירא האיש את האלוהיו מפו ! שהוא מצפה לקנל שכר על מעשיו . בתמונה : צלמית ברונזה של אדם כורע ברך ומתפלל אל אלוהיו ( אשקלון , מאה ד ' לפה"ס . (
|
|