|
|
עמוד:9
המסר התיאולוגי של ספר איוב לכאורה מצייר לנו מחבר הספר שתי דמויות של האיש איוב השונות זו מזו בתכלית : בסיפור המסגרת מתואר איוב כאיש צדיק , המקבל עליו את הייסורים והסבל שהאל הועיד לו בהכנעה , מצדיק עליו את הדין ( א , כא ; ב , י , ( וממשיך לשים מבטחו אך ורק באלוהים . האל גומל לו על כך , משיב את שבותו , מכפיל את רכושו , מברך אותו בבנים ובבני בנים , והוא מת בשיבה טובה כאיש מאושר ( מב , ז-יז . ( לעומת זאת בחלק הפיוטי של הספר מצטייר איוב כאיש חכם הקורא תיגר על הגורל שהועיד לו האל : הוא מתלונן על ייסוריו , מאשים את האל כי הביא עליו ייסורים ללא עוול בכפו , ודורש מאלוהים משפט צדק . לפיכך יש חוקרים הסבורים כי הספר מורכב משני מקורות שונים , שהקשר ביניהם רופף ביותר . אולם התבוננות מעמיקה בספר מגלה כי עם כל מורכבותו לפנינו יצירה אחדו תית בעלת מסר רעיוני ודתי ברור . ? נראה שהבעיה המרכזית שהספר דן בה היא זו המיוצגת כבר בתחילת הסיפור , ומו שמעת מפי השטן : "החנם ירא איוב אלהים . " ? השטן מציג שאלה זו מנוקדת ראותו של האל : האם תיתכן יראת אלוהים לשמה ? או שמא היחס בין האדם לאל הוא יחס של הדדיות - הצדיק ירא את אלוהים כי אלוהים נותן לו שכר על יראתו . האל מחליט לנסות את איוב , ומביא עליו ייסורים כדי לראות נהנה מכבוד גדול ומיוקרה רבה בקהילתו ( כט ;( אחר כך הוא מתאר את מצבו הנחות והמושפל בהווה , שהוא ההיפך ממצבו המאושר בעבר ( ל ;( ומסיים את נאומו האחרון בשורה של שבועות וחרמות , שבהם הוא מפרט חטאים שונים שלא חטא , ומקבל על עצמו שורה של קללות , אם לא דיבר אמת ובכל זאת חטא . בדרך זו מקווה איוב לאלץ כביכול את האל להופיע ולהו ציא את צדקתו לאור . 4 ? נאומי אליהוא ( לב-לז : ( עם תום הוויכוח בין איוב לרעיו מופיע על הבמה דובר חדש , שלא נזכר בספר קודם לכן , והוא נקרא בשם עברי אותנטי , ואף מתייחס לאחת המשפחות הידועות בישראל : אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם ( לב , ב ; השווה רות ד , יט ; דברי הימים א , ב , ט . ( אליהוא מתנצל על התערבותו בוויכוח : הוא , הצעיר , חיכה עד שהזקנים גמרו את דבריהם , ובראותו כי הם לא הצליחו להפריך את טענות איוב ולהשתיקו , החליט כי חובתו לפתוח את פיו , לענות לאיוב ולהעמידו על טעותו . אליהוא מדגיש כי הוא אדם ולא אל , ועל כן הוא ואיוב יכולים להתווכח על בסיס של שוויון ( לג , א-ז . ( על טענת איוב שהוא צדיק וה ' אינו עונה על תלונותיו , משיב אליהוא כי אלוהים מדבר אל האדם ומשמיע לו את בשורתו בדרכים שונות , כגון בחלומות או בהביאו עליו ייסורי מחלה , וכך הוא מזהירו ומייסדו ( לג , ח-כב ) כדי שיחזור בתשובה ( לג , כג-לג . ( אליהוא מאשים את איוב כי טענתו שהאל אינו משליט צדק בעולמו ואינו מעניש ואינו משלם גמול לבני אדם , היא בבחינת מרד וכפירה . לטענת אליהוא אלוהים אכן מעניש את הרשעים ונותן גמול לצדיקים . מעשי האדם אינם משפיעים כלל על האל , הם משפיעים רק על האדם עצמו , ומביאים עליו טובה או רעה בהתאם להת נהגותו ( לה . ( בסיום דבריו אליהוא ממשיך להגן על הצדק האלוהי . אפילו מלכים אינם נמלטים מידו של האל . החוטא השב מחטאו - יצליח , ואם לא יחזור בתשובה - ימות . ייסורים עשויים לבוא על האדם לטובתו , כדי לחנכו ולהצילו מחטא ומאבדון . אליהוא מסיים בהלל לה ' המחולל בטבע את כל פלאי מזג האוויר , וכשם שהוא כל יכול בטבע , כך כל דרכיו הם צדק ומשפט ( לו-לז . 5 ? . ( נאומי ה ' מתוך הסערה ( לח , א - מב , ו : ( על נאומי אליהוא אין איוב משיב . תחת זאת מתמלאת בקשתו והוא זוכה לשתי התגלויות של ה ' אליו מתוך הסערה , ובהן ה ' משמיע לו שני נאומים . בניגוד למצופה , אין אלוהים מגלה לאיוב את סיבת ייסוריו , ואף אין הוא מודיע לו את סודות הנהגתו את עולמו . תחת זאת ה ' מוכיח את איוב על פזיזותו והעזתו במתחו ביקורת על דרכי השגחת ה ' בעולמו , בעוד הוא , היצור החלש וקצר הדעת , אינו מסוגל להבין את נפלאות הטבע שאלוהים ברא בחכמה ומנהיג בחכמה . אלוהים לא רק ברא את עולמו , הוא גם מושל בו ללא מצרים , וכל הנבראים והיצורים נתונים לשליטתו הבלעדית והמוחלטת . בתחילת הנאום הראשון ( פרק לח ) מתאר ה ' לאיוב את נפלאו תיו המתגלות בעולם הדומם : בארץ , בים , באור ובחושך , בתו פעות מזג האוויר ובגרמי השמים . בהמשך ( לט ) הוא מתאר לפניו את נפלאות הבריאה המתגלות בבעלי החיים : באריה , בעורב , ביעלים ובאיילות , בפרא ובערוד , בראם , בעופות שונים , בסוס , בנץ ובנשר . ה ' דורש מאיוב תשובה על תוכחתו . ואיוב בתשובתו הקצרה מכיר בשפלותו לעומת האל ומקבל על עצמו שתיקה להבא , אולם עדיין אין הוא חוזר בו מתלונותיו הקוד מות ( מא , א-ה . ( בנאומו השני מוכיח ה ' את איוב על כי הוא מאשים אותו בעוון כדי להצדיק את עצמו . אילו יכול היה איוב לדכא את כל הרשעים בעולם ולהנהיג את העולם יותר טוב מאלוהים עצמו , היה אלוהים מודה לו ( מ , ז-יד . ( רוב הנאום השני כולל תיאור ספק ריאלי ספק מיתולוגי של שני בעלי חיים ענקיים ומוזרים , הבהמות והלויתן , שאין לאדם שליטה עליהם , ורק האל שולט עליהם ומשתעשע בהם ( מ , טו - מא , כו . ( עתה , לאחר שאיוב שמע את קול ה ' באוזניו ו " ראה " את ה ' בעיניו , הוא מכיר בשפלותו לעומת האל הנשגב , נכנע ומודה בגדולת ה ' ובצדקתו וחוזר בו מתלונותיו על ההשגחה ( מב , א-ו . 6 ? . ( חתימה - אחריתו של איוב ( מב , ז-יז : ( בחתימת הספר , החוזר לסגנון של הפרוזה , מסופר כי ה ' הוכיח את אליפז ושני רעיו על כי לא דיברו אמת בהאשימם את איוב ובהצדיקם את ה . ' עליהם לבקש מאיוב שיקריב בעדם קרבנות ויתפלל למענם , אחרת יבולע להם . לאחר שאיוב עושה כן , ה ' משיב את שבות איוב , ומכפיל את כל נכנסיו שאבדו לו בניסיון . כל קרובי איוב באים אליו לנחם אותו ולאכול עמו , ומביאים לו מתנות . איוב מוליד שוב שבעה בנים ושלוש בנות יפות ואצילות , ומת בשיבה טובה ומופלגת , לאחר שזכה לראות את צאצאיו עד ארבעה דורות . [ י " ק ]
|
|