לשונותיו של ספר דניאל

עמוד:12

לשונותיו של ספר דניאל ספר דניאל , כפי שהוא בידינו , כתוב בשתי לשונות : עברית ( א , א - ב , ג ; ח , א - יב , יג ) וארמית ( ב , ד - ז , כח . ( עובדה זו מעלה שאלות הן מתחום התוכן - והמטרות העשויות לנבוע משתי חטיבות לשוניות שונות אלה , והן מתחום העריכה והמבנה של החיבור בכללותו . בשל חשיבותה נחקרה תופעה זו הרבה , והדעות חלוקות באשר להסברתה . עובדה ברורה היא , שאין חפיפה בין החלוקה הלשונית הנזכרת לבין החלוקה התוכנית של הספר , כפי שתוארה לעיל . העדר חפיפה זה מוציא מכלל חשבון הזקקה מוחלטת של הלשון אל התוכן , אם כי ניתן לומר , כי מרבית הסיפורים בדניאל הגיעו אלינו בארמית ( להוציא סיפור המסגרת בפרק א , ( ומרבית החזיונות - בעברית ( להוציא החיזיון בפרק ז . ( יש הטוענים , שספר דניאל חובר כולו ארמית , ולידינו הגיע ספר , שחלקו נשתמר במקורו הארמי וחלקו האחר הוא תרגום עברי למקור הארמי שאבד . לפי השקפה זו , המושתתת על ניתוח לשוני של החלק העברי , שמטרתו להוכיח כי זו עברית מתורגמת מארמית , אין אנו מוצאים הסבר לחלוקתו של הספר למקור או תרגום דווקא בחלקים הנזכרים . אם את נקודת המעבר בין העברית לארמית בתחילת הספר ( ב , ד ) ניתן להסביר בסיוע כתוב שם : "ויד ? רו הבשלים ל 19 לך ^ ךמית : מלכא ל ^ ' למין סיי - " ... הרי סיומו של החלק הארמי בפרק ז והחזרה לעברית בפרק ח קשים להסבר * . לשאלת מקומו של פרק ז הוצע הסבר מעניין , וראוי להזכירו . מבחינה מסוימת יש קשר בין פרק ז לפרק ב , הפרק האחרון והפרק הראשון בחטיבה הארמית של דניאל . בשניהם תופס נושא ארבע הממלכות מקום מרכזי . זאת ועוד , יש דמיוךמה גם בין פרק ג לפרק ו ( כבשן האש וגוב האריות ) ובין פרק ד לפרק ה ( נבוכדנאצר נענש על שחצנותו - בלשאצר נענש על השימוש בכלי המקדש . ( על ידי כך מתקבל מבנה סימטרי של כל היחידה ב-ז . אם נקבל תופעה זו כבעלת משמעות פנימית , הרי שניתן יהיה לראות בחטיבה זו מרכיב נפרד בספר דניאל , ששולב בספר בשלמותו ובלשונו הארמית . אולם מותר להטיל ספק בתקפותו של הסבר זה , אף על פי שהוא מצביע על מבנה פנימי מעניין . לצד הדמיון בין פרק ב לפרק ז יש ביניהם הבדלים גדולים . מן הבחינה הספרותית מהווה החזון שבפרק ב רק מרכיב בסיפור חצר , ואילו בפרק ז עומד חזון זה בפני עצמו , על כל מאפייניו , כבחטיבת הפרקים ז-יב . נוסף לכך , יש בפרק ז זיקה בולטת לפרשת גזרות אנטיוכוס , וזו נעדרת כליל מפרק ב . * אפשר אפוא , שפרק ז מהווה חוליה מקשרת בין שתי חטיבות הספר , אך ספק רב אם ניתן לצרפו כחלק מהותי של חטיבת הסיפורים . ספק אף אם ניתן לראות במיקומו מעשה מחושב של עורך כלשהו , כפי שסבורים אחדים . כך או כך , הקושי בהבנת החלוקה בין ארמית לעברית נשאר בעינו . ? לא מן הנמנע , שספר דניאל נחלק בין שתי לשונות , משום שעורך כלשהו צירף חלקים כתובים בשתי הלשונות למקשה אחת . בהיותו בן לתרבות דו לשונית , כפי שהיתה היהדות הארץ ישראלית בתקופה זו ( זאת בלי לקחת בחשבון את היוונית , שהיתה מוכרת לפחות בחוגים הגבוהים בחברה היהודית , ( נראה לו השימוש בשתי הלשונות טבעי ביותר . הערה זו אינה פוסלת , כמובן , גם את אפשרות היות החלק העברי תרגום מן הארמית . קבלת השקפה זו קשורה בקבלה או בדחייה של הנימוקים הלשוניים , שהוצעו בעיקר על ידי גינזברג . לא נפסוק בשאלה זו , אך נראה שעל אף הטיעונים שהועלו לטובת השקפה זו , אין לקבלה כמוכחת * . מדוע , אם כן , כתובים סיפורי החטיבה הראשונה ( ב , ד - ו , כט ) ארמית ? צוין כבר , שרקע הסיפורים הללו קושרם לגלות יהודה בבבל , שבה היתה הארמית השפה השלטת בכלל ואף הלשון המשמשת בפי היהודים שם . סיפורים ארמיים אלה היו אפוא נגישים לקורא היהודי , אך גם לקורא הלא יהודי . הסיפורים מציגים את הבעיות , שבפניהן ניצב האיש היהודי המשרת בחצר המלך , וככאלה יכלו לעניין קהל יהודי . בסיפורים אלה גם ביקורת על האלילות , הוכחה לגדולת אלוהי ישראל והודאה מצד המלך הגוי בצדקת האמונה היהודית , וכנושאי מסר כזה , שטמון בו גרעין של תעמולה דתית , אפשר שהם מכוונים לקוראים מצד אחד , אין במציאות המתוארת דבר הסותר את שיוכה לתקופת האימפריה הפרסית , ומצד שני - אין בה דבר המחייב את שיוכה לתקופה ההלניסטית , תקופה שבה נשתנו לא במעט סדרי ממשל ואורחות חיים בארצות המזרח . אמנם ניתן לטעון , כי הסיפורים מורים על מציאות חיים של רדיפות דתיות ושל קידוש השם , וכי אלה הם מאפיינים מובהקים של התקופה ההלניסטית , אולם כנגד זה יש לזכור , כי רדיפת הדת והעמידה בניסיון עד כדי קידוש השם מוגבלות בדניאל א-ו לתחום ההתנסות האישית . לא האומה עומדת כאן במבחן ( כפי שהיה בגזרות אנטיוכוס וכפי שמשתקף הדבר בדניאל ז-יב , ( כי אם פרטים בתוכה , אשר הגיעו למשרות בכירות בחצרות המלכים ועקב כך נאלצו לעמוד במבחן האמונה . ? ידיעותינו על חיי היהודים באימפריה הפרסית מצומצמות , אך אין בכך לשלול קיומה של מציאות כזו בתקופה ההיא , ואין הכרח להגביל מציאות זו לתקופת גזרות אנטיוכוס בלבד . נראה שחיי היהו דים בתקופה הפרסית ( ולצורך זה אף בתקופה ההלניסטית המוקדמת ) הניחו מקום למבחני אמונה כאלה , ועל כן היתה מידה לא מבוטלת של אקטואליות בנושאי הסיפורים שבדני אל א-ו . אין אפוא כל אילוץ לאחר את זמנם של חיבורים אלה אל מעבר לתקופה הפרסית ( או ההלניסטית המוקדמת , כא מור , ( כשם שאין הכרח לעשות כן באשר למגילת אסתר , לספר טוביה , ואפשר אף לכמה סיפורים נוספים . ? אשר למקום חיבורם של סיפורי דניאל א-ו , יש הסכמה רחבה בדבר חיבורם בקרב יהודי בבל . לכך מתאים הן הרקע המתואר בהם והן אופןם "החצרני , " המלמד על סמיכות למושב השלטון הפרסי . דבר זה אמור גם לגבי מגילת אסתר וספר טוביה , ומשתלב בגוונים התרבותיים ספרותיים המשתקפים בסיפורים אלה . החזיונות נתחברו אמנם ביהודה בתקופה מאוחרת יותר , אולם הם כוללים יסודות איראניים בבליים , הקשורים למרכיבים הרעיוניים והספרותיים שלהם . [ או '' ר ]

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא