|
|
עמוד:13
שמואל - הדמות והמנהיג שמואל נועד להיות מכהן לפני ה' עוד בטרם לידתו . לפי נדרה של אמו חנה ( א , יא ) צריך היה הנער להיות נתון לה' כל ימי חייו " ומורה לא יעלה על ראשו '' ( שם , שם , ( לאמור - להיות נזיר , בדומה לשמשון ( ועל כך ראה בעמי . ( 29 ואמנם שירת שמואל , בעודו נער , אצל עלי בשילה . מחבר הספר מציג אותו , לעתים בפיירוש ולעתים ברמז , בניגוד לבני עלי . אלה היו חוטאים , בני נליעל ומעוותים דרכם , ואילו שמואל מתואר כטוב בעיני ה , ' ואף בסמוך לכתובים על עיוותי בני עלי : '' ושמואל משרת את 9 ני ה "' ( ב , יח ;( "ויגדל הנער קןמואל עם ה '" ( ב , כא ;( "והנער שמואל הלך לגדל וטוב נם עם ה' וגם עם אנשים" ( ב , כו . ( עולה , כי בניגוד לבני עלי , שלא היו כשרים ומכוונים לרשת את הנהגת עלי ככוהן ובשופט , יכול היה שמואל לרשת אותה בבוא הזמן , אם כשופט ואם כמכהן לפני ה ; ' הכוונה איננה דווקא לרשת אותו ככוהן , שמעיקרו מופקד על העיסוק בפולחן , בענייני זבח וקטורת ( ב , יג-יז . ( התפקיד העובר אליו הוא של ראש ויועץ , כמו עלי , הטוב '' גם עם ה' וגם עם אנשים ;'' וכמו עלי - הוא יודע לדבר בשם אלוהי ישראל ( א , יז , ( אך הוא זוכה גם להיגלות ישירה של האל , עוד בהיותו בשילה ( פרק ג ? . ( כאן המפנה בייעודו של בן חנה ואלקנה . עודו משרת את ה' לפני עלי , וכבר הוא זוכה להיגלות אלוהית , שעלי לא זכה לה , על כל פנים לעת זקנה , או שלא זכה לה כבר קודם לכן . שמואל הוא המוסר את דבר ה' לעלי , והוא המשמיע בשם ה' נבואה על האסון המתרגש לבוא על בית עלי ועל ישראל . לא זו בלבד שזוהי הוכחה לעליונותו של שמואל , אלא שהוא הוכשר מכוח היגלות זו להיות לא רק שופט ומכהן , אלא נם נביא ; ולא רק נביא האומר עתידות , אלא נביא המוסר את דבר ה' לשופט הזקן המכהן בשילה , והמופקד בעצם מעתה והלאה על התיווך בין ה' לישראל ובין ה' לראשי העם : תחילה עלי וזקני ישראל , ואחר כך - המלך שאול ? . המחבר הסמיך לחזון ה' אל שמואל את הכתוב , שכל ישראל מדן ועד באר שבע ידעו כי נאמן שמואל לנביא לה' ( ראה בעמ' . ( 48 כלומר : עוד בשילה , בהיותו נער לפני עלי , כבר החלה רוח הנבואה לפעמו . משמע מכאן , ששמואל הוכשר מנעוריו להיות מכהן לפני ה' במשכן בשילה , ולהיות כעין נזיר "שאול לה '" ( א , כח . ( אך הוא גדל בשילה למעלת הטוב לפני ה , ' שאליו - ואליו בלבד - נגלה ה . ' הנזיר השאול לה' החל להיות נביא כבר בשילה ומסתבר , כי הוא נועד להנהיג את העם בבוא העת . המחבר מעלה תופעה זו שוב ושוב , מתוך מגמה להורות על כך , שכבר בשילה , כאשר עלי עדיין שופט וכוהן לפני ה , ' כבר נבחר שמואל להיות המנהיג הנביא , לא רק בהופעה חד פעמית של ה , ' אלא בהיגלות חוזרת ונשנית , כיאה לנביא . זהו פירוש החתימה לפרק ג : "ויסף ה' להךאה בשלה כי נגלה ה' אל שמואל בשלו בדבר ה "' ( ג , כא . ( מתרגמי השבעים שינו בכתוב זה מעט , והוסיפו '' ויאמן שמואל לנביא לה' לכל ישראל מקצה הארץ ועד קצה , ועלי זקן מאוד , ובניו הלכו הלוך והרע דרכם לפני ה "' ( כך - לפי ג , כ . ( נוסח זה בא להבליט שוב את הניגוד שבין שמואל לבין בני עלי , דווקא ב * - ' עת עלייתו של הנער המכהן בשילה . בני עלי הרשיעו , ולא השכילו לרשת את אביהם ולשרת כהלכה לפני ה , ' ולכן ניטלה מהם ההנהגה ; ואילו שמואל לא רק שכיהן היטב , אלא זכה עוד בשילה , מקום כהונתו ושפיטתו של עלי , להשראה נבואית . הנהגתו לעתיד , ככל ששאבה משופטות עלי , הגיעה למעלה נכבדה יותר , שאליה לא הגיע עלי : הנהגה נביאית . נזירות שהתגשמה בנביאות . נשאלת השאלה : כיצד נתגשם נדרה של חנה בדבר הנזירות של שמואל ? בנוסח המסורה לא נזכרה הנזירות במפורש ( והשווה נדרה של חנה , עמי . ( 29 ואולם בציווי על איסור הגילוח יש צד של נזירות . דומה , כי נזירות זו באה על ביטויה בעצם השירות לפני ה' בשילה . הביטוי "שאול לה '" מציין את אופיה המיוחד של נזירות שמואל . שמואל היה לפיכך נזיר לה' בנערותו , בעת היותו בשילה ובשירותו במשכן . לאחר חורבן שילה פקעה נזירות זו , ולא היתה עוד מרכיב באופי הנהגתו . אדרבה , עוד בהיותו בשילה שולבה הנזירות בסגולת נבואתו , ויותר נכון : נביאותו . היא היתה המרכיב הדומינאנטי בהנהגת שמואל , וממילא הבל עה בה את יסוד הנזירות או את המושאלות לה ? . ' משום כך אין צורך להיזקק לתירוץ אודות מקורות נבדלים או מסורות שונות בדבר מרכיבי הנזירות והנביאות בהנהגת שמואל , שכאילו לא היו בעלי חשיבות אוטנטית שווה מבחינה היסטורית . מחבר ספר שמו אל , ככל שהיו לפניו מסורות שונות , מעלה בעקביות וללא סתירה גלויה את התכונות השונות לאפיון ההנהגה של שמואל . אמנם לעתים נמסרים הדברים באורח מרומז ולא מפורש , כדרכו של המחבר בספר כולו , ובעיקר בכל הנוגע להנהגת שמואל וליחסים בינו לבין שאול . אך אין אלה סתירות במובן המקובל היום . שמואל לא נועד כלל להיות נזיר כמו שמשון , ולא גיבור לוחם כמוהו . הנזירות במקרה שלו לבשה אופי של כיהון לפני ה , ' ובמרוצת הזמן התמזגה עם הנביאות . עמוס הנביא מזכיר נזירים ונביאים שקמו לישראל בתקופות קדומות , בימי הנדודים במדבר ולאחר הכניסה לארץ ( שם ב , י-יג . ( הכוונה בודאי למנהיגים קדומים , שלא היו מלכים כמו בימיו , ואולי גם למנהיגים מסוגו של שמשון , או מסוגם של שופטים שהיו גם נביאים ( כמו דבורה . ( אך הכוונה כאן גם לשמואל , שאיחד בו את שתי התכונות : נזיר ונביא כאחד ? . לאפיון זה של הנהגה כיוון בודאי בן סירא , האומר '' אוהב עמו ורצוי עושהו המשואל מבטן אמו , נזיר ה' בנבואה , שמואל שופט ומכהן" ( מו , כב-כג , על פי מהדורת מ '' צ סגל , עמ' שכ '' א . ( הביטוי '' נזיר ה' בנבואה" כוונתו , כי בעומדו לפני עלי , נתקפלו בשמואל תכונות ההנהגה , שאפיינו אותו בימים הבאים : מכהן בקודש , מוסר דבר ( שמואל ב ח , א-ג , ה-ו , יג-יד « . ( נמצא , כי יש קשרי זיקה בין הכרוניקות הללו , לא רק מבחינה עניינית , אלא גם מתוך כוונת המחבר . הן דומות במניית האויבים , אך לא בסדר מנייתם , ובלחימת המלך בכל האויבים מסביב . ויש דמיון ביניהן גם מבחינת לשונן הקצרה . ויותר מכל הן טבועות במגמה מובהקת - העדפת דוד על פני שאול . שאול הוא הראשון , ודוד - המנצח , הנושע ביד ה' והעושה משפט וצדקה לכל עמו . ייתכן שלשם כך שילב המחבר מלים מסוימות או צירופי לשון מטעמו . מסתבר , שעצם הצגת שתי הרשימות זו כנגד זו במכלול הספר , שהוא בכללו מגמתי בבירור לצד דוד , מבליטה את הישגי דוד כנגד אלה של שאול . [ שא"י ]
|
|