|
|
עמוד:12
אלא בידי הנביא , השלוח מאת ה . ' אדרבה , שמיעת שאול בקול העם והיראה מפניו הם הגורמים לקריעה . כך עולה אפוא , כי החלק הנבואי השירי ( טו , כב , כג ) שדבר השמיעה מובלט בו , גם הוא חלק אינטגראלי מהסיפור ? . מכאן משתמע ניגוד בין השמיעה בעת הדרישה למלך לבין זו שבמעמד התוכחה . יתר על כן : ניגוד זה ניכר גם בצוואת שמואל ( שמואל א יב . ( גם שם מזהיר הנביא את העם ואת המלך באיומי עונש וכיליון שיבואו על מי שלא ישמע בקול ה' ( יב , יד , טו . ( למרבה האירוניה הוא פותח את נאומו במלים המזכירות את המלכת המלך , כשהנביא נאלץ לשמוע בקול העם : "הנה שמעתי ? קלכ : ם '' ( יב , א , ( אך ימים אלה חלפו . הזיקה הלשונית ( השורש שמע ) והספרותית רעיונית שבין פרק ח לבין פרק טו - ברורה . אין זאת אלא שמחבר אחד הוא שכתב במכוון את שני הפרקים , והוא זה שחיבר , לאור מסורות , ידיעות ורשימות שונות , את כל ספר שמואל להוציא שירות והוספות ? . היראה מפני ה' מפני המלך , , ומפני העם היא בחזקת מוטיב , המדגים את מצוקתה של המלכות בזמן יסודה ובעצם התהוותה . מצוקה זו היא במצוקה של כל תהפוכה בשלטון או במשטר בימים ההם ; ובשינוי גורמים , במצוקתה של כל שררת הנהגה בהתהוותה - בכל הדורות . במשפט המלך ובזמן המשיחה וההמלכה אין כל זכר ליראה ; ואולם הכל צריכים להיות כפופים למלך , לפחות לפי משפט המלך . בצוואת הנביא , המוכיח והמתפייס , המוטיב של יראת ה' הוא המפורש והמכריע . הוא אומר : "אם תילאו את ה' ... ורזיקנם גם אתם וגם המלך אשי מלך עליכם אחר ה' אלהי 5 ם" ( יב , יד . ( לאחר מכן נאמר : "ויירא כל (* c , מאד את אל ה' ואת שמואל" ( שם , יח , ( וכן "ויאמר שמואל ה ^ ם : אל תיראו " ( שם , כ , ( "אך יראו את ה '" ( שם , כד . ( יראת העם מפני ה' היא תנאי לא רק לרווחתם של העם ושל המלכות , אלא גם לקיומו של המלך ( שם , כה . ( נראה כי בפנייה "אך יראו את ה '" כלול גם המלך , כפי שעולה אולי מן התוכן ואף מן הרמז שבפסוק יד . אך אין זו אזהרה בלבד , מעשה הטפה ליראת שמים , אלא העמדת עצם קיומה של המלכות בחסות המלך ה . ' מכאן משתמע בבירור יתר : המלך אכן קיים , אך היראה מפניו אינה גורם יסודי בהתחזקות המלוכה . היראה מפני ה , ' ובעצם גם מפני שמואל , היא שתכריע את גורלה . מצד אחד עומדים העם והמלך , ומן הצד האחר - ה' ושליחו הנביא . כלומר : יש שוויון בין העם והמלך בפני ה' ושמואל . ? ואולם , כשמלכות שאול עומדת להתמוטט , אין מדובר ביראה מפני ה' ומפני שמואל , אלא , למרבה הפאראדוקס , ביראה מפני העם . כך בדברי שאול : "כי ןראתי את ר , ע . ם ואשמע 3 קולם '' ( טו , כד . ( אלה הם אמנם דברי תירוץ כלפי הנביא הזועם , אך עולה מהם אמת היסטורית אידיאית : גורלו של שאול , הירא את העם והשומע בקולו , נחרץ . השמיעה בקול העם , שהיתה לצו של ממש בזמן האספה ברמה , בטרם מלוכה , לא תועיל עוד , אם תהיה כרוכה ביראה מפני העם בזמן מלחמה . יראה זו באה לידי ביטוי ( אף כי לא בלשונה ) גם בזמן הקרע הראשון שבין שאול לשמואל בגלגל ( יג , ח-יג . ( זהו המרכיב המכריע בכישלונותיו של המלך הראשון בישראל ( שמואל א יז , יא ; יח , ח-ל ; כ , ל-לד ; כב , ז-כג ; ובעיקר כח , ה-ז , טו * . ( ייתכן שאפשר להעז ולהרחיק לכת ולומר , כי בדברי שאול באה על ביטויה תחושה כלל אנושית לדורות . לא רק מלך נרדף וחסר ביטחון חושש מן העם וירא מפניו ; כל מלך ושליט בכל הזמנים חש יראה זו , אם בנגלה ואם בנסתר , והיא המפרנסת אולי את מחשבתו ואת מעשיו.- אם לחוזק יד ואם לריסון ולאיפוק . היא אף העלולה לגזור עליו חרדה מתמדת , כלשונו : "כי ןךאתי את ה ^ ם ואשמע בקולם" ( טו , כד . ( אילולא יראת העם היו שאול ודוד נוהגים ביתר עריצות , ככל שיראת ה' עשויה היתה לגזור עליהם הימנעות ממעשי אכזריות גמורים . המלים שיצאו מפיו של מלך כושל בעת חולשה , דומה שכוחן יפה לכל בעל שררה . נראה שגם הן מרושמו של ספר שמואל , ספר המלוכה , לדורות הבאים , ביודעין או שלא ביודעין : השלטון נחשב בנחיצות , שאין מנוס ממנה , ומעצם מהותו הוא כרוך בעריצות . ? אין להכחיש , כי לפני המחבר היו מסורות ואולי ידיעות שונות על ראשית המלוכה בישראל . אין זה בנמנע , שהללו נבדלו זו מזו בסגנונן ובצורתן הספרותית . הכוונה לסיפורים שרווחו על המאורעות בזמנם , או דור לאחר מכן . ואולם היו לפניו בודאי גם ידיעות אחרות , שמקורן בחצרות המלוכה , במקדשים ואולי גם בקרב נביאים יחידים או להקות של נביאים . הכוונה לרשימות יחש גניאלוגיות , לרשימות פקידים ולרשימות מעין כרוניקאליות : הכרוניקות או הסמי כרוניקות המלכותיות הראשונות בישראל , ששימשו אולי דגם גם לדורות הבאים ( שמואל א יד , מז-נב ; שמואל ב ג , א-ו ; ה , ד-ו , יג-טז ; ח , א-יח ; כ , כג-כו ; והשווה למשל מלכים א ד ; ה , א-ט ; טז , ט-יא ; כב , מח-נא ; מלכים ב ח , כב ; יד , ז , כה ; יח , ד ? . ( המחבר השתמש במסורות ובידיעות הללו , ולעתים כלל אותן בספר כנתינתן . למשל , שמואל א ז , יד ; י , יא ; יא , ז ; יד , כא-כג , לא , מז-נב ; שמואל ב ג , א ; ה , ו-ט ; ח , א-ב , טז-יח ; יב , ל-לא ; כ , כג-כו ; כד , כ-כב . הוא הדין גם בשירות קדמוניות , שצביונן אוטנטי לזמן המאורעות , כמו קינת דוד ( שמואל ב א , יז-כז ;( הקינה על אבנר , שאופיה פיוטי ( שם ג , לג - לד , לח - לט ;( חלק מדברי האשה התקועית אל המלך ( שם יד , יג-יד , כ ) וקריאתו של שבע בן בכרי ( שם כ , א , ( שהיתה אולי מעוגנת בקצב הדיבור העממי הרווח . אולם התופעה הדומינאנטית בספר היא הטבעת אופי ספרותי עצמאי ומיוחד מטעם המחבר על המסורות השונות שהיו לנגד עיניו . הוא עושה זאת לא רק לגבי הסיפורים עצמם , אלא גם לגבי דברי שיר ונבואה , ואף כש עניין לו בידיעות כרוניקאליות . אך עיקר הטבעת חותמו של המחבר היא בדרך של הכוונת סדר הדברים והרציפות ההיסטוריוגרפית ( לאו דווקא הרציפות ההיסטורית . ( כך הוא גם משלב ביודעין מגמות אידיאיות משלו בכל חלקי הספר . * בתוך כך מביא המחבר רשימות על מלחמות שאול ודוד , כפי שנרשמו אולי כבר בימי הממלכה המאוחדת ( שמואל א יד , מז-מט , נב ; שמואל ב ח , א-טו . ( אלא שכאן ניכרת מגמה מסוימת ברשימות הענייניות עצמן ואף באופן הצגתן . לדוגמה : " ןשאול לכד הילוכה על ישראל" ( שמואל א יד , מז , ( לעומת " וימליך ךוד על כל ישראל" ( שמואל ב ח , טו '' ;( ובכל אושר י ? גה יךשיע" ( שמואל א יד , מז , ( לעומת "ויהי דוד עשה משפט וצךקה לכל עמו" ( שמואל ב ח , טו . ( כך גם בולטת השתיקה ( להוציא את המלחמה בעמלק ) בדבר ניצחון או תשועה של שאול ( שמואל א יד , מז-מט , ( לעומת חזרה על המכות באויבים , על הכנעתם , על שיעבודם ועל הושעת ה , ' כאשר עוסק הכתוב בדוד ; לא רק לגבי ישראל אלא לגבי המלך דוד עצמו
|
|