|
|
עמוד:11
הקדמה בדיאלוג זה , המופנה לאחיו גאליו , מגדיר סנקה את האושר ואומר כיצד אפשר להשיגו . לאורך הדיאלוג הוא מתעמת עם בן שיח דמיוני מן האסכולה האפיקוראית . אפשר לחלק את החיבור לשתי חטיבות עיקריות : האחת — פרקים 16-1 ובה הגדרות של האושר ומהותו , והאחרת — פרקים 28-17 ובה דיון על דרך החיים המובילה לאושר . לכל אורך החיבור סנקה שוזר דוגמאות שונות להמחשת טיעוניו . ראשית ( פרקים ( 2-1 הוא דוחה את התפיסות המקובלות בנוגע לאושר וטוען כי דעת הרוב היא מוטעית וסופה כישלון . רוח האדם צריכה להיות איתנה ועל האדם לחיות על פי הטבע — בכך טבועים החוכמה והאושר ( פרקים . ( 5-3 זהו הטוב העליון ואפשר להגדירו בדרכים שונות שמהותן זהה . בפרקים 15-6 סנקה מדגים את היחס הנכון בין הטוב העליון — המעלה והמידות הטובות , לבין התענוגות . אין השניים שווים בחשיבותם ועל ההנאה להיות תמיד כפופה למעלה הטובה . סנקה מסכם עניינים אלה ומראה את התוצאה החיובית של אורח חיים שעיקרו המעלה הטובה ( פרק . ( 16 בפרקים 19-17 מובאות טענות והאשמות נפוצות נגד הסטואים ( ואולי אף נגד אורח חייו של סנקה עצמו . ( באמצעות כמה דוגמאות הוא מוכיח כי האשמות כאלה משקפות את צרות עיניהם ואת רשעותם של המאשימים . אף אם הפילוסוף אינו משיג את מטרתו בשלמותה ( פרק ( 20 ההתמדה בדרך היא הראויה לשבח . ההאשמות כנגד הפילוסופים בדבר חיי עושר אין בהן ממש משום שהחכם הסטואי אינו תלוי בעושרו ואף אם זה יאבד לו בן רגע , לא ישפיע עליו הדבר כלל וכלל . סנקה מפתח ומרחיב טענה זו בפרקים . 26-21 בשני הפרקים האחרונים ( 28-27 ) שם סנקה דברים בפיו של סוקרטס , כביכול , ומגנה את כל אלה התוקפים את אורח החיים הפילוסופי הסטואי . במקום לעשות כך מן הראוי שיבדקו את עצמם ואת הריקנות הרוחנית שלהם . המתרגם
|
|