|
|
עמוד:11
מעץ מרוח בשעווה . שוטר חבוש כובע בסגנון האלה מינרווה חייך למראהו . הוא המשיך בדרכו . הגענו מיד לדלפק המכס . הוא הניח עליו את הארגז . באותו רגע , ולראשונה בחיי , רעד לבי בקרבי יחד עם פקיד המכס . למה הוא מחכה , מדוע אינו אומר לו להציג את הסחורה ? לבסוף ביקשו ממנו לעשות זאת . הארגז חשף את סודו . הוא הכיל צעיף לבן מצויץ עם פסים שחורים , זוג גרביים , שתי קופסאות קטנות , ארוכות אך במעט מקופסת גפרורים , עבות מהן פי שניים ומחוברות לרצועת עור , שני ספרים עבים שמרחוק נראו כמו תלמוד , וכמה עיתונים מודפסים באותיות מוזרות . בזכות ביקורי בעבר בבתי כנסת במזרח אירופה זיהיתי את הצעיף כצעיף תפילה , טלית , ואת שתי הקופסאות הקטנות כתפילין , שכל יהודי מאמין מצמיד למצחו ולפרק ידו השמאלית כשהוא משוחח עם אדון עולם . אין לצפות ממוכס פרוטסטנטי שידע דבר על קדושתם של החפצים הללו , והם נראו לו כמו קופסאות פודרה וצעיף ספרדי . כשהסתיים החיפוש הלך הרבי אל רציף הרכבת . הוא הניח לקרון הפאר לצאת לדרכו ואחרי עשר דקות עלה לרכבת של האנשים הפשוטים . מובן שהתיישבתי מולו . לא פעלתי מתוך גחמה . האיש הזה נכנס לחיי בדיוק ברגע הנכון . הפעם לא יצאתי לראות את העולם , אלא לראות את היהודים , והדבר הראשון שהתכוונתי לעשות היה להסיר את כובעי בפניהם בווייטצ'פל . בדרכי אבקר בפראג , במוקצ'בו , באורדיאה-מארה , בקישינב , בצ'רנאוץ-צ'רנוביץ , ' בלמברג-לבוב , בקרקוב , בוורשה , בווילנה , בלודז , ' במצרים ובפלשתינה – העבר והעתיד – אסע מהקרפטים עד הר הזיתים , מנהר הוויסלה עד אגם הכינרת , מעושי הניסים עד
|
|