|
|
עמוד:5
פתח דבר קובץ זה של ניירות עמדה , הדן בהיבטים שונים של הנגישות להשכלה גבוהה , נולד במסגרת התכנית השכלה גבוהה : תשיבה מחדש , שנוסדה בשלהי 995 ו בידי שלושה גופים : מכון ון ליר בירושלים , בראשותו של פרופ' נחמיה לבציון ; האקדמיה הלאומית למדעים , בהשתתפותו הפעילה של מנהלה , ד"ר מאיר צדוק ; והמועצה להשכלה גבוהה , בייצוגם של פרופ' אמנון פזי , שהיה אז יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב וגורי זילכה , שכיהן אז כמנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה . מטרת התכנית הייתה לעודד יצירת קהילייה של חוקרים בנושאי ההשכלה הגבוהה , ליצור תשתית אקדמית לקידום לימודים מתקדמים בנושאי חינוך גבוה באוניברסיטאות , לסייע בטיפוח דור צעיר של חוקרים בתחום הנידון , וליזום דיונים ציבוריים בנושאים "בוערים" ורלוונטיים על סדר יומם של מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל . הקמת צוותי חשיבה , בנושאים חיוניים ומרכזיים בשיח הציבורי והאקדמי על השכלה גבוהה , הייתה אחת האסטרטגיות לקידום מטרות התכנית . צוות החשיבה בנושא "נגישות להשכלה גבוהה" היה אחד משני צוותי החשיבה הראשונים , שהוקמו במסגרת התכנית . משתתפי הצוות כללו נציגים מאוניברסיטאות וממוסדות אחרים של השכלה גבוהה , וכן את יוזמי התכנית , כמו גם נציגים ממכוני מחקר וגופים חוץ-אוניברסיטאיים , דוגמת המרכז הארצי לבחינות ולהערכה , מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי , מרכז אדווה , ועוד . חלק מנושאי הדיון והעמדות השונות , שהובעו במהלך שנתיים של מפגשים בצוות חשיבה זה , הוצגו במסגרת יום עיון פתוח לציבור , שהתקיים במכון ון ליר בירושלים ב 997 ו 2 . ו , 28 . ושנושאו היה : "נגישות להשכלה גבוהה - היבטים חברתיים ותהליכי מיון . " קובץ זה הוא עיבוד של ההרצאות והעמדות שהוצגו ביום העיון הנידון . מאז תום מלחמת העולם השנייה , מהווה סוגיית הנגישות להשכלה גבוהה נושא דיון מרכזי כמעט בכל המדינות ברחבי העולם , מפותחות ומתפתחות כאחד . שערי ההשכלה הגבוהה , שהיו פתוחים רק לקבוצה קטנה ואליטיסטית במשך למעלה מ800- שנה , מאז היווצרות האוניברסיטאות הראשונות בימי הביניים , החלו להיפתח לרווחה מאז סוף שנות ה50- של המאה ה . 20- המגמה הבולטת כיום במדינות רבות היא להרחיב באורח משמעותי את הגבולות של מערכות ההשכלה הגבוהה שלהן , ולאפשר נגישות אוניברסלית לכל מי שחפץ לרכוש השכלה אקדמית מכל סוג שהוא . ברור , שהגבולות החיצוניים של מערכת השכלה גבוהה , הקובעים מי זכאי להשכלה גבוהה ומהו גודלה הרצוי או האופטימלי של המערכת , נקבעים על ידי שיקולים ערכיים ופוליטיים . כך , שהיחס בין ביקוש להיצע של השכלה גבוהה , הוא פועל יוצא של קבלת החלטות ברמה המקרו-פוליטית וסדר העדיפויות הלאומי והחברתי-ערכי של כל מדינה . החלק הראשון של ניירות העמדה עוסק אכן בהיבטים החברתיים של הנגישות להשכלה גבוהה . משנקבעו הגבולות החיצוניים והפנימיים של מערכת ההשכלה הגבוהה בידי מקבלי ההחלטות בדרגים המדיניים והכלכליים , נקבע אף היחס בין שיעורי הביקוש וההיצע להשכלה גבוהה בכלל ,
|
|