|
|
עמוד:12
" את יודעת , אולי זה יישמע לך מוזר , אבל כל כר הרבה פעמים אני עוברת ליד השכונה שלכם , בדרך לבריכה או לבית המרקחת . אני כל כך רוצה להיכנס לקריה . אבל את יודעת איך זה , החילונים חושבים שהדתיים לא רוצים שייכנסו אליהם , כל אחד סגור בשכונה שלו " . נדמה היה לי שהיא הסמיקה קצת , העור החיוור שלה מסגיר כל שינוי . " למה סגורים ? עוד לא גירשו אף אחד " . " אני עובדת באוניברסיטה , ואני מתעניינת בנושא החינוך . הרבה פעמים אני חושבת עליכם . על הדרך שאתם מחנכים את הילדים . בעיקר על האימהות , על הילדים הקטנים . עכשיו גמרתי מחקר על ילדים ברמת השרון , ואני אומרת לעצמי כל הזמן , שהדבר הבא שהייתי רוצה לעשות זה ללמוד משהו על החינוך שלכם , אבל תמיד אני משכנעת את עצמי שלא יתנו לי להיכנס , לא יסכימו לדבר איתי " . " על החינוך שלנו ? טוב זה באמת משהו שצריך ללמוד , אף פעם לא חשבתי על זה , לי זה ברור " . בינתיים נכנס לחדר גבר לבוש בבגדי חסיד . מעיל שחור ארוך , ומתחתיו מכנסיים שחורים תחובים בגרביים שחורים , ורגליים נתונות בנעליים שחורות חסרות שרוכים . לראשו מגבעת בינונית שטוחה , והוא עטור זקן אדמדם ופיאות לחייו מוסתרות . הגבר התיישב סמוך לאשה , בידיו צרור מפתחות ופנקס חבר של קופת חולים "מכבי . " " שמעת ? היא גרה פה ועובדת באוניברסיטה . אומרת שהיתה רוצה ללמוד על החינוך שלנו , שהיא חוקרת ילדים ואת החינוך שלהם . מה אתה אומר , היו נותנים לה להיכנס אלינו " ? הגבר העיף בי מבט חטוף , אחר כך הישיר מבט שני אלי , ואמר : "למה לא ? צריך לנסות , לא חושב שמגרשים , צריך לדבר
|
|