|
|
עמוד:9
ג . טווח הזמנים של נביאי תרי עשר , הכתובות שבראשי ספריהם , רמזים והקשרים היסטוריים אין חולקים על כך שעמוס קודם להושע מבחינת זמן נבואתו . הכתובות הפותחות את ספריהם מציינות , שניבאו בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל , ואצל הושע אף צוינו מלכים נוספים שמלכו על יהודה לאחר עוזיהו . שיקוליו של המחבר העורך של תרי עשר לפתוח בהושע נתפרשו על ידי חז " ל בפסחים פז , ע"א , הדן בארבעה נביאים שהתנבאו באותו פרק זמן , והם הושע , ישעיהו , עמוס ומיכה . אמר שם ר ' יוחנן שהושע הוא הגדול שבכולם , וזה על פי מדרש הכתוב "תחלת דבר ה ' בהושע . " כלומר , הקדים את ספרו משום שהוא הגדול בכולם . ? אשר לתקופה שבה חי יואל , שבכתובת הפותחת את ספרו אין כל ציון של מלך שבזמנו ניבא והוא מקדים את עמוס , חלוקות הדעות בקרב החוקרים . יש בהם המייחסים את נבואתו לימי בית שני ( סגל , ( ויש המאחרים אותו למלאכי , האחרון שבקובץ תרי עשר ; לעומתם יש חוקרים המקדימים את זמן נבואתו לימי בית ראשון , לימי מנשה בן אמון , " ) סדר עולם , " ומן החדשים קויפמן , ( שאף הוא מאוחר במאה שנה ויותר לעמוס . ? גם יונה , שספרו נעדר כל כתובת פותחת וחורג בתוכנו ובצורתו מספרי שאר הנביאים בתרי עשר , ברור לנו שאין לזהותו ( על פי אמות מידה היסטוריות , ספרותיות ולשוניות ) עם "יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר " שנזכר לעיל , שניבא בימי ירבעם בן יואש , אלא עם מי שעל שמו כונתה יצירה נבואית זו , שהתחברה בימי בית שני ( וראה על כך במבוא עליו ? . ( בעיית מיקומו הכרונולוגי של זכריה מורכבת יותר . על פי הכתובת הפותחת את ספרו החל להינבא "בחדש השמיני בשנת שתים לדךיוש " ( א , א , ( כלומר חודשיים לאחר חגי , שניבא "בשנת שתים ללחיש המלך בחדש הששי " ( א , א ;( אך בשל תוכן נבואותיו בפרקים ט-יד והמאורעות ההיסטוריים המדיניים המשתקפים בהן מתעורר ספק אם זהו אותו נביא עצמו . חוקרים שונים ( ולא רק קויפמן ) מייחסים את חיבורו של קובץ פרקים זה לימי מנשה ( וראה על כך במבואות לזכריה . ( כתובות המציינות פרטים היסטוריים וכרונולוגיים על הנביא נעדרות לא רק מספרי יואל ויונה אלא אף , מספרי עובדיה , נחום וחבקוק , שהרקע ההיסטורי המשתקף מהם הוא סוף המאה הז' ותחילת המאה הו ' לפה"ס , כלומר מפלת נינוה ( נחום , ( עליית הכשדים ( חבקוק ) ובגידת אדום עם חורבן ירושלים וגלות יהודה ( עובדיה . ( ודווקא צפניה , שעל פי הכתובת הפותחת את ספרו ניבא בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה ( א , א , ( בא בקובץ אחרי עובדיה , נחום וחבקוק . גם מלאכי חסר כתובת פותחת , אך אין חולק על כך שניבא בימי שיבת ציון , לפי חז"ל ; "חגי זכריה ומלאכי סוף נבואה הוו " ( בבא בתרא יד , ע " ב ; והשווה : "משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל , " סוטה מח , ע '' ב ; תוספתא סוטה פרק יג ? . ( מסקירה זו אנו למדים , שטווח הזמנים ההיסטורי מדיני של ספרי תרי עשר משתרע על פני יותר משלוש מאות שנה , למן אמצע המאה הח ' לפה " ס ועד למחציתה השנייה של המאה הה ' לפה '' ס בקירוב , ויש הסבורים שאף עד לאמצע המאה הד ' לפה " ס . היתה זו תקופה עתירת זעזועים בזירה המדינית הבינלאומית של המזרח הקדום , שעמדה בסימן עלייתן ושקיעתן של ממלכות אשור ובבל עד לעלייתה של פרס יורשתן . היתה זו אף תקופה מכרעת בתולדות עם ישראל , תקופה שתחילתה במשברים שעברו על ממלכות אפרים ויהודה עד לחורבנן , וסופה בתחייתו המחודשת של עם ישראל בימי שיבת ציון והניסיון להציב מחדש את סוכת דוד הנופלת . בקובץ שלא על פי מקומם ההיסטורי כרונולוגי והם חוצצים בין שלושה נביאים שניבאו בזמן אחד : הושע , עמוס ומיכה , ( ובסדר זה הם מופיעים אמנם בתרגום השבעים . ( על זמנם ראה להלן , במבואות לספרים הנושאים את שמותיהם . ? משמע שלשיקול הכרונולוגי של המחבר הצטרפו שיקולים נוספים , שלא כולם ברורים לנו . אחד מהם הוא כמשוער ספרותי אסוציאטיבי : יואל הוקדם לעמוס משום שהפרשה המסיימת את ספרו מופיעה בשינוי קל בפתיחתו של ספר עמוס ( השווה יואל ד , טז לעמוס א , ב ) ובסופו ( השווה יואל ד , יח לעמוס ט , יג . ( לאחר עמוס ראוי היה לבוא מיכה , שניבא לערך באותה תקופה עצמה , אך ביניהם שובצו עובדיה ויונה . עובדיה הוסמך לעמוס ובא אחריו אף שמבחינה כרונולוגית מפרידים ביניהם קרוב למאתיים שנה , כנראה משום שנבואתו על אדום מתקשרת ומשלימה , כביכול , את הנבואה המסיימת את ספר עמוס : "למען ייךשו את שאךית אדום " ... ( עמוס ט , יב ; והשווה במיוחד עובדיה פסוק יט , ( ויונה צורף אליהם , כנראה , משום שהמסדר זיהה אותו עם הנביא " יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר " שניבא בימי ירבעם בן יואש ( מלכים ב יד , כה , ( אותו מלך ישראל שבזמנו ועליו ניבא עמוס ( עמוס , א , א ; ז , ט-יא . ( יונה בא לפני מיכה כנראה משום שמסופר עליו שנשלח להינבא על חורבנה של נינוה בירת אשור , בעוד שמיכה ניבא על ניצחונה של ישראל על אשור ( מיכה ה , ד-ה . ( לאחר מיכה שובץ נחום , שניבא על חורבנה הגמור של נינוה ( א , א . ( חבקוק , שניבא על הכשדים ( א , ו , ( וכן צפניה , סודרו אחריהם ; ואילו שלושת הנביאים האחרונים : חגי , זכריה ומלאכי , שניבאו לאחר שיבת ציון , באו בסוף הקובץ . לפחות ביחס לששת הנביאים האחרונים בתרי עשר התקיים , בעיקרו של דבר , העיקרון של סדר כרונולוגי , ובסדר זה הם מופיעים אף בתרגום השבעים . ? עד כאן ניסינו להבין את נימוקיו של המקבץ העורך בבואו לקבוע את סידורו הפנימי של הקובץ . להלן ניווכח לדעת , שגם העיקרון הכרונולוגי שהנחה אותו אינו עומד במבחן הביקורת ההיסטורית הספרותית , הקובעת את מיקומם ההיסטורי של הנביאים בסדר שונה בתכלית לפחות בכל הקשור ליואל , יונה וזכריה .
|
|