|
|
עמוד:10
אמצעים ספרותיים על דרך ההפשטה וההכללה אפשר לחלק את פרקי ספר מלכים לשתי קטגוריות ספרותיות : . 1 חטיבות ששולט בהן קו היסטוריוגראפי ופרגמאטי . חטיבות אלה עוסקות בעיקר בתי אור קורות המלכים , ונוספו להן הערות הערכה ושיפוט מצד מחבר ספר מלכים . החומר לקוח כנראה ברובו מספר דברי שלמה ( מלכים א יא , מא ) ומספרי דברי הימים למלכי ישראל ויהודה , שהוזכרו פעמים אחדות . חלק מן הידיעות , כגון תיאור בניית בית ה' והכנת כליו , לקוח אולי מארכיון המקדש או מתעודה כוהנית . במרבית הפרקים הללו מסתמנים אמצעים אמנותיים מעטים יחסית . יחד עם זאת ראוי להעיר , כי כמה יחידות סיפוריות הכלולות בקטגוריה זו מתעלות לדרגה גבוהה של רמת הסיפור ודרך הסיפור , למשל , סיפור מאבק אדניהו ושלמה ופרשת יהוא . . 2 מעשי נביאים המצטיינים בדרך תיאור קולחת ובידיעת סיפור נרחבת , המשלבת רבים מהאמצעים האמנותיים האופייניים לסיפור המקראי בכללו . ? אחדים מאמצעים אמנותיים אלה הם : דרך ההראיה ( showing ) נאד , לידי גילוי במיוחד בפרשת יהוא ( מלכים ב ט-י . ( ייחודה בכך , שהיא מציגה דמות על מעשיה ודיבוריה , ומתוך אלה עולה ומצטיירת אישיות , עד שהקורא יכול לגבש את עמדתו כלפיה ואת שיפוטו עליה . לדוגמה , בעל ספר מלכים היטיב לתאר את הברוטאליות שנהג יהוא ביריביו . כן תיאר את הלשון ההמונית שנקט ; מתוך כך נשמעת ביקורת המגנה את יהוא ואת מעשיו * . בעל ספר מלכים משתמש לעתים במוטיבים ובסמלים כדי להביע באמצעותם את הערכתו על אישים ומעשיהם . כך , למשל , מתאפיין אליהו הנביא על ידי הסמלים של האש והרוח , המגלמים יפה את אישיותו הקפדנית והסוערת . אולם בנקודת השיא של מחזור הסיפורים ( יט , יא-יח ) מתבשר הנביא , כי ה' איננו ברוח או באש , אלא דווקא בקול דממה דקה , וכאילו נרמזת בכך ביקורת על עמדתו הקשוחה של אליהו , מנהיגו הרוחני של עם ישראל . ? בעל ספר מלכים מרבה להשתמש במערכי השוואה ובאנאלוגיות , המשמשים לו קנה מידה להערכת האישים שבסיפור . כך , למשל , רב הדמיון בין סיפורי אליהו ואלישע . מסתבר , שהמחבר כיוון ללמוד מן הדמיון דווקא על ההבדל הרב שבין המורה ובין התלמיד : אליהו ובכך חטא והחטיא את בני שבטי הצפון . מלכי ישראל כולם חטאו בחטאי ירבעם בן נבט ועשו הרע בעיני ה' ( ראה , למשל , טו , כו , לד ; טז , יט ; ולגבי הושע ראה "עולם התנ"ך , '' מלכים ב יז , ב . ( אפילו יהוא , שהשמיד את עבודת הבעל מישראל ( מלכים ב י , טו-כח , ( גונה מחמת דבקותו בעבודת העגלים המכונה '' חטאי ןך 5 ץם בן נבט '' ( שם שם , כט ;( וזוהי לשון הגינוי : "ןיהוא לא שמר ללכ : ת ? תורת ה' אלהי ישךאל ב : כל לבבו , לא סר מעל חטאות . ? 7 ? ץ . ם אשר החטיא את ישראל" ( שם שם , לא . ( הן ביהודה והן בישראל נמצאו מלכים שעבדו אלוהים אחרים ( מלכים א טז , לא-לג ; כב , נב-נד ; מלכים ב ח , יח , כז ; טז , ב-ד ; כא , ב-ט , כ-כב . ( העריכה הדויטרונומיסטית של ספר מלכים ( ושל ספרי נביאים ראשונים בכלל ) ניכרת לא רק בהשקפה , אלא גם בקרבה הלשונית והסגנונית לספר דברים . הציונים "תורת מ > ץה , " "ספר תורת משה" וכן "ספר ה ^ ךית , " הנזכרים בספר מלכים פעמים אחדות ( מלכים א ב , ג ; מלכים ב יד , ו ; כא , ח ; כג , ב-ג , כא , כה , ( ולעתים נרמזים ( למשל , מלכים ב יח , ו , יב ) - מכוונים לפי המשוער לספר דברים , או לנוסח קדום של ספר דברים . אין תמה שבעל ספר מלכים מצא לנכון להקדיש מקום נרחב לפרשת מציאת ספר התורה בימי יאשיהו . כיוצא בזה יש בספר מלכים משום זיקה לשונית ורעיונית לספר ירמיה , שנתחבר סמוך לזמן עריכתו , ושגם בו ניכרת השפעה של ספר דברים . [ ב"ע ] כתב-יד מעוטר לעמוד הפתיחה של ספר מלכים , מתוך תנ"ך קניקוט , ( The Kennicott Bible ) שנתחבר נידי השופר משר . בד יעקב אנן ןברה מן העיד לה קורתה במחוז גליציה שבצפון מערב ספרד , וצויר בידי הצייר יוסף בךחיים . הספר הושלם בשנת , 1476 והוא מכיל את כל ספרי המקרא . הוא נקרא על שם דייר בנימין קניקוט , שהיה הקפד ; של אוסף רדקליף באוקספורד , T , CTK ובהמלצתו נרכש כתב היד לצורף לאוסף בשנת . 1771 משמאל לטקסט מצוירת דמותו של דוד המלך הזקן כשהוא יושב על כס מלוכה מוזהב , בבגדי מלכות מפוארים וכתר גדול לראשו . זמן החיבור ודמות המחבר לפי הברייתא ( בבא בתרא טו , ע"א , ( ירמיהו כתב ספרו וספר מלכים וקינות ( מגילת איכה . ( ואכן , ספר מלכים מגלה נקודות מגע רעיוניות וסגנוניות עם ספר ירמיה , אך אין די באלה כדי להוכיח , כי ירמיהו ( או אחד מתלמידיו ) הוא שחיבר את ספר מלכים . מפתיעה העובדה , שלמרות שספר מלכים מרבה לתאר מעשי נביאים , ומזכיר את נביא הכתב ישעיהו , אין הוא מזכיר את ירמיהו ולו באמירה קצרה . במחקר המודרני נשמעה הדעה , כי אפשר שהספר נכתב דווקא על ידי אחד ממתנגדיו של ירמיהו , אשר ראה בנביא בוגד , בגלל דרישותיו החוזרות ונשנות כי יהודה תיכנע למלך בבל כדי להינצל מחורבן . אך גם דעה זו פתוחה להשגות . הקרבה הרעיונית והסגנונית של ספר מלכים לספר ירמיה איננה תומכת בהשערה , כי ספר מלכים נתחבר על ידי אחד ממתנגדי ירמיהו . לפי דעה רווחת , עיקרו של ספר מלכים חובר בתקופת יאשיהו , שבימיו פרחה האסכולה הדויטרונומיסטית . המחבר נמנה עם אסכולה זו . אחר כך , בעת הגלות , עבר הספר תהליכי הוספה והשלמה . גם סברה זו קשה , שהרי עיקר מטרתו של הספר להסביר למה חרב בית ה' וישראל גלה מארצו . לפיכך נראה , שהמחבר היה מגולי יהודה , וביקש להסביר בספרו את סיבות הקרע שנפער בין ה' ובין עמו : בני ישראל חטאו בתקופת שלמה , ובשל כך נתפלגה הממלכה ; ומשום שהרבו לחטוא גם אחרי הפילוג , באו עליהם בזה אחר זה חורבן אפרים וחורבן יהודה ובית ה . ' כיוון שהעם הפר את בריתו עם ה , ' הפר ה' את בריתו עם עמו . חטא מצטבר במשך דורות הוא שגרם לעונש . הדעה , כי המחבר כתב את ספרו בתקופת הגלות , נשענת על נתון כרונולוגי - הידיעה החותמת את הספר , כי מלך בבל חנן את יהויכין בשנה השלושים ושבע להגלייתו , דהיינו : בשנת 562 / 1 לפה '' ס . אילו נכתב הספר מאוחר יותר , כלומר : בימי שיבת ציון , בודאי היה מחברו מוסר ידיעות גאולה חשובות , כגון הכרזת כורש , מסורות על השבים או אפילו ידיעות בדבר תחילת בניית ירושלים ובית ה . ' עם זאת יש לומר , כי קצת השלמות נוספו בספר מאוחר יותר . העיקרית בהן ( מלכים ב יז ) מדברת בהתבססות בני העמים הזרים , שמלך אשור הושיבם בערי שומרון תחת גולי ישראל . יש סוברים כי מסורת זו הוספה , כאשר המאבק בין "עמי הארצות" ושבי יהודה כבר היה בעיצומו ( ראה עזרא ג , ג , ד , א-ה ועוד . ( [ מג"ל ]
|
|