|
|
עמוד:9
oinnn הדתי-תרבות 1 תקשורת חברתית מתקיימת בתוך עולם של אמונות ודעות ובאמצעות סמלים הקשורים בהן , שהם "תרבות : " סידור וארגון של תפיסות עולם ושל ידע , מתן משמעות לדברים , והדרך שבה תופעות הופכות למושגים . המסרים העוברים בין חברי קהילה נתונה הנם תלוי' תרבות , כלומר בעלי אופי ייחודי לחברי אותה הקהילה , המורגלים באמונה דתית מסוימת , בדרכי התנהגות משלהם ובתפיסת עולם ייחודית להם . למשל , התפיסה התאולוגית ש"הדם הוא הנפש " ( דבי יב ( 23 משפיעה מצד אחד על ההשקפה על מהות החיים , ומצד שני על ההתנהגות בחיי היום-יום , קרי על ההיתר / האיסור לאכול בעלי חיים מסוימים וכיצד להכשירם לאכילה . התחום החברת - ' פ / ל'ט' שלטון הוא החזקה בלעדית ומאורגנת של הכוח החברתי , ופעילות פוליטית משמעה מאמץ לממש ביעילות את הכוח החברתי המאורגן . מתן ביטוי לחוקיות השלטון ולצידוקו היא אחת המטרות הפוליטיות העיקריות של תקשורת ההמונים . מסרי השלטון מועברים בערוצים מגוונים , והם נועדו , בין היתר , לחזק את לכידות הקבוצה ואת נאמנותה הפוליטית למנהיגיה . השליטה כשלעצמה מותנית ביכולת ההעברה של מסרי השלטון והמנהל אל בני האדם החיים בתחום ההשפעה של המערכת השלטונית . השלטון חייב לחזק את השפעתו ולשמר אותה וכן להפיץ את השקפותיו ואת מטרותיו המוצהרות , והוא עשוי להשיג יעדים אלה באמצעות פעילות תקשורתית מתאימה . מחקר מתאים על חיי החברה יחשוף את קשרי הגומלין שבין תחומי הפעילות השונים בה : אורח החיים , המבנה החברתי , הפעילות הכלכלית , היחסים הפוליטיים ותחומי פעילות אחרים . כך , בחברה המאמינה שאפשר להשפיע על כוחות הטבע באמצעות מעשי כישוף לסוגיהם , מסרי השלטון יוצגו כאילו נשלחו בהסכמת כוחות הטבע או מטעמם , והשליטים ייחשבו לשליחים או למיופי כוח של כוחות אלה . זו אחת הדרכים שבהן הבטיח לעצמו המנהיג את מרותו על הציבור הנשלט . תקשורת חברתית כדפוס שלטוני תידון לפיכך בתוך מכלול דפוסי השפעה נוספים של השלטון , ודפוסים אלה ייבחנו על רקע המושגים המקובלים בחברה . בעולם העתיק לא הייתה הפרדה בין מדיניות לדת . לפעילות הדתית הייתה גם משמעות מדינית , ולפעילות המדינית הייתה גם משמעות דתית . השגת מטרות פוליטיות והשגת מטרות דתיות נתפסו פעמים הרבה כמקשה אחת והן שירתו זו את זו בפעילות גומלין . בתולדות האנושות היו התרחשויות רבות מאוד המשקפות תפיסה המזהה דת ושלטון . אחת הדוגמאות בתולדות אירופה היא הסעיף בהסכם וסטפליה משנת , 1648 שקבע כי דתו הרשמית של שליט הנסיכות תהיה גם הדת הרשמית של אותה נסיכות . ההסכם תרם לסיום מלחמת שלושים השנה במרכז אירופה , שעילתה הרשמית הייתה מלחמה בנצרות הפרוטסטנטית . דוגמה מובהקת לכך במקרא היא הסיפור על פילוג הממלכה , פעולותיו של ירבעם בן נבט ודבריו בעניין זה . הקשר בין הפולחן לשלטון היה מובן מאליו למחבר הסיפור המקראי על פילוג הממלכה .
|
|