|
|
עמוד:7
בעיות אלה הוכרו כבר לפני שנים רבות , ופתרון חלקי נמצא בדרך של הכנסת "הנושא המסכם " לתכניות הלימודים . דרך לימוד זו מטפלת בחומר בצורה "רוחבית , " כלומר עוקבת אחר מוטיב מסוים העובר בין יחידות מקרא שונות . גם יחידת הוראה זו בנויה על יסודות התפיסה של הנושא המסכם , אולם היא מרחיבה אותם על ידי הכללה של חומר רקע תאורטי ועל ידי יצירת קשר בין החומר ההיסטורי לבין נושאים אנושיים בעלי אופי על-זמני . דרך למידה זו עוקבת אחר מוטיבים קרובים העוברים כחוט השני בין יחידות מקרא שונות , וכן אחר תחומי ידע ( דיסציפלינות ) נוספים המשולבים בנושאים השונים ופורצים את הגבולות ( המלאכותיים ) שבין תחום ידע אחד למשנהו . בדרך זו עשויים הלומדים להכיר את הנושאים כפי שהם קיימים במציאות , דהיינו כשהם משורגים זה בזה ואינם נבדלים לעצמם , ואז אפשר שהחומר המקראי יהיה רלוונטי להם יותר . כך אפשר גם ללמוד על מצבו של האדם המקראי ולהיווכח שהבנת מצבו רלוונטית להבנת מצבו של האדם העכשווי . הערה : חלק מן החומרים שביחידת ההוראה אינם מקובלים על המורה המסורתי והדתי . לדוגמה , הקביעה שספר דברים לא נכתב על ידי משה אלא בסוף ימי הבית הראשון . הדיון בסעיפים מסוימים מסתמך על קביעות כאלה , כגון ייחוס פסוקים מסוימים בנושא "השער" ( בר' כב , 17 בר' כד , 60 שמי כ , 10 דבי יב 15 ואחרים ) לתקופת המלוכה ולא לתקופה השבטית . מורה שאינו מקבל את הקביעה הזו והדומות לה - ידלג עליהן .
|
|