|
|
עמוד:יג
המתבולל , שכבודו התפורר , לתגובתו של היהודי האותנטי , שבאה לידי ביטוי בדבריו של יצחק קצנלסון , משורר השואה : "ריבון העולמים ! אי לך שיצרת בעולמך זוהמה זו . " כדברי דב סדן , זאת הייתה "האמונה האחרונה " של הקרבן : הבוז כלפי הנאצים , בוז גדול מכל גדולה פיזית שיכול האויב להשיג ( עמ' . ( 73 צדק םארטר כאשר קבע כי החירות האנושית מתקיימת בכל מצב , והאדם עומד תמיד בפני הכרעות שבהן הוא יכול וחייב להחליט . רקטור פרנקל העיד שאף במחנות התקיימה חירות אנושית , שכן ליהודי עמדה החירות להכריע ולקבוע אם ייכנע לכוחות שרצו לשלול ממנו את אישיותו , את כבודו ואת חירותו הפנימית , או יתייצב נגדם . לכאורה , בשואה ניטלה החירות מהיהודי , ובכללה ניטלה ממנו אף החירות למות על קידוש השם - הוא נידון למוות , תהא תגובתו אשר תהא . אך על אף שהמוות לא בא מבחירה , בכל זאת הייתה בו אפשרות לקידוש השם , והיה גם קידוש השם עד המוות . ברקוביץ הביא עדויות רבות לגבורתו של היהודי האותנטי . הניסיונות ההרואיים לשמור על צלם היהודי עד ההשמדה היו מעשים חופשיים של קידוש השם . יהודים רבים חירפו נפשם לקיים מסגרת כל שהיא של חיים דתיים , ועשו מאמץ עליון כדי לקיים עוד מצווה ולהתפלל עוד תפילה . היהודי האותנטי נלחם נגד הניתוק משורשיו באמצעות דבקות בתורה שאותה למד בעל פה , ובאמצעות דבקות בסידור התפילה שאותו שחזר . הוא נאבק נגד התפוררות הזמן , אחת הסכנות האיומות ביותר במחנה , על ידי דבקותו בלוח השנה היהודי שעליו ניסה לשמור בכל מחיר . באופן פרדוקסלי , למרות דבקותם של היהודים האותנטיים בצו החיים , הם ביטאו במעשיהם את דעתם ש " החיים אינם שווים לחיותם בכל מחיר " ( עמ י . ( 92 הרבנים האחרונים של ורשה לא עזבו את צאן מרעיתם , למרות שיכלו לעשות זאת . יאנוש קורצ'אק ורבים אחרים מפורסמים פחות , נשארו עם תלמידיהם
|
|